מילים עפות ברוח

מילים עפות ברוח

הרעיון שלי

אלימות מילולית, הצקות ומריבות בין כותלי הכיתה מוכרות היטב לכל מורה. גם מור שמיר אנקוה, מחנכת כיתות א'-ב' בבית הספר אוסישקין בתל אביב, נאלצה להתמודד עם ביטויי אלימות וכעס בכיתתה, והחליטה בעקבות כך להעביר לתלמידיה שיעור מאלף על כוחן של מילים.


את השיעור פתחה מור בהקראת הספר "התפוחים של מר פִּיבּוֹדִי" מאת מדונה. הספר מספר על מורה להיסטוריה בעיירה קטנה בארה"ב, אשר נצפה על ידי אחד מתלמידיו נוטל תפוחים מדוכן תפוחים ואוכלם מבלי לשלם עבורם. התלמיד שלא יודע כי מר פיבודי שילם מראש עבור התפוחים ממהר להפיץ את השמועה בעיירה, וכך הופך המורה האהוד באחת לעבריין שהכול מתרחקים ממנו ולוטשים בו מבטי אשמה ותוכחה. התלמיד מגלה את טעותו, ושואל את מר פיבודי כיצד יוכל לתקן את המצב. בתגובה מבקש ממנו מר פיבודי לגזור כרית, לפזר את נוצותיה ברוח, ולאחר מכן ללכת ולאסוף את כולן. התלמיד מבין מיד כי אין בכוחו של איש לעמוד במשימה כזו, ומפנים את מידת הנזק לו גרם בהפצת שמועת השווא על מר פיבודי.


באמצעות הסיפור הצליחה מור להמחיש לתלמידיה את העוצמה הטמונה במילים, אשר מרגע העלאתן על דל שפתיים אין דרך להשיבן, ומכאן את חובתם לברור מילותיהם בקפידה כדי להימנע מפגיעה בלתי הפיכה בחבריהם. הילדים הפנימו גם את הצורך להימנע משמועות שאינן מבוססות על אדני בדיקה ועובדה, והבינו שלא כל מה שנראה לעין משקף בהכרח את המציאות כהווייתה.

 

נפלאות הסליחה

בהמשך לסיפור מעורר ההשראה חילקה מור לתלמידיה 'כרטיסיות סליחה' מאוירות שהכינה.        

על כל כרטיסייה כתבה 'אני מבקש/ת סליחה מ...'

כל תלמיד התבקש לכתוב סליחה לאדם אחד שבו פגע. בקשות הסליחה נתלו בכיתה על 'לוח סליחה' גדול שהכינה מור. הילדים דנו במשמעות המילה סליחה, והבינו שזו לא מילה המיוחדת ליום הכיפורים, אלא מילה שיש לעשות בה שימוש כל אימת שפוגעים במישהו.


     

לסיום הפעילות הקריאה מור לתלמידים את השיר 'עיגולי שמחה' שכתבה דסי רבינוביץ זכרה לברכה:

 

לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה.

לפעמים העיגול קטן, אך הוא יכול לגדול ולגדול ולגדול...

כאשר עיגול השמחה גדול,

הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף,

מקומות שלפעמים כואבים.

וככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים.

יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן,

ולנו יש תפקיד – לעזור לו לגדול.

 ודאי שואלים אתם – איך?

כל אחד מאִתנו חושב על דרך.

אפשר להביא לו סוכרייה,

לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור

או אפילו פשוט לומר לו:

בוקר טוב, מה שלומך היום?

והכי חשוב, לעשות את זה בכיף,

בשמחה, מכל הלב!

מור ביקשה מכל אחד מהילדים לומר משהו טוב לילד שיושב לידו: "איזו חולצה יפה יש לך"; "את יפה היום"; "איזה צחוק מקסים יש לך". כך יצרו הילדים עיגולי שמחה רבים גם לעצמם וגם לאחרים, למדו בדרך נוספת על כוחן של מילים ויצרו אווירה שמחה וחיובית בכיתה, נקייה מכעסים ומאלימות מילולית.

אולי תתעניינו גם ב...

פורטל זה נבנה עבור מורים ונועד לשימוש צרכי חינוך בלבד. העמוד מכיל קישורים לאתרים חיצוניים שאינם אתרי משרד החינוך. תוכן אתרים אלה וכל המוצג בהם (לרבות פרסומות) הינו באחריות בעלי האתרים בלבד. אם נתקלתם בבעיה כלשהי או שיש לכם הצעות או הערות בנוגע לתוכן, באפשרותכם לפנות אלינו בקישור זה.