יאנוש קורצ'אק

יאנוּש קוֹרצ'אק (1942-1878) היה יהודי יליד פולין, רופא, איש חינוך, סופר, עיתונאי ופעיל חברתי שמצא את מותו במחנה המוות טרבלינקה.

קורצ'אק (שמו המקורי הנריק גולדשמיט) נולד בעיר ורשה שבפולין בשנת 1878 למשפחה יהודית עשירה ומתבוללת.
בשנת 1898, והוא בן 20, החל ללמוד רפואה באוניברסיטה הצארית בוורשה. במהלך לימודיו עבד במחלקת הילדים של בית החולים והתוודע אל ילדים במצוקה. בשנת 1905 קיבל הסמכה לרפואה וביוני באותה שנה גויס לצבא הצאר והשתתף במלחמת רוסיה-יפן. שנתיים לאחר הסמכתו לרופא היה לרופא ילדים ידוע ומבוקש בוורשה בין השאר בזכות פרסומיו הספרותיים. עד 1912 שימש רופא ילדים בבית החולים לילדים. מן המטופלים העניים גבה לעיתים תשלום סמלי בלבד או לא גבה תשלום כלל, ויש שאף נתן להם כסף לקניית תרופות. מן המטופלים האמידים לא היסס לגבות שכר טרחה גבוה. יאנוש קורצ'אק החליט לא להקים משפחה. בילדים שטיפל בהם וחינך אותם – ראה את ילדיו שלו.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה שב וגויס לצבא הצאר. הוא שירת בחזית האוקראינית בתפקיד סגן מנהל בית חולים שדה אוגדתי. עם ההכרזה על עצמאותה של פולין ב-11 בנובמבר 1918 גויס לצבא הפולני, ובתקופת המלחמה הפולנית-בולשביקית (1921-1919) שירת בבתי חולים צבאיים בערים ורשה ולודז'.
משנת 1900 החל לפרסם בשבועונים ובכתבי עת תחת שם העט יאנוש קורצ'אק. "ילד הטרקלין", סיפור בהמשכים שפורסם בכתב העת "קול", יצא בספר בשנת 1906 והביא לקורצ'אק פרסום בין-לאומי. בשנים הבאות פרסם כמה ספרי ילדים ובהם "צלקת" , "המלך מתיא הראשון", "המלך מתיא באי בודד", "פשיטת הרגל של ג'ק הקטן", "קאיטוש המכשף". נוסף על כך פרסם חיבורים פדגוגיים חשובים כגון "איך לאהוב ילדים", "הרגעים החינוכיים", "כאשר אשוב להיות ילד", "זכותו של הילד לכבוד", "פדגוגיה מבודחת".
בזמן מלחמת העולם השנייה ניהל יומן, מסמך בעל חשיבות גדולה לנוכח נסיבות יצירתו וקורותיו של קורצ'אק בעת המלחמה. העיזבון הספרותי של קורצ'אק כולל 24 ספרים ויותר מ-1,400 טקסטים שפורסמו בכתבי עת שונים. נותרו רק כ-300 פריטים ובהם כתבי יד מקוריים ספורים, תעודות ומכתבים.
קורצ'אק פעל לקידום זכויות הילד. הוא יצר סגנון יוצא דופן ובו פנה ישירות אל המאזינים הצעירים ביותר ודיבר אליהם בפשטות על הדברים החשובים ביותר. בעבודתו הפדגוגית השתמש קורצ'אק באמצעים חדישים מאוד לזמנו. הוא יצר עיתון ילדים ונוער.
קורצ'אק חש עצמו יהודי ופולני ופעל למען קירוב לבבות בין הפולנים והיהודים.
אחרי עליית הנאצים לשלטון (1933) נרתם לפעילות הסוכנות היהודית בפולין. בשנת 1934 ובשנת 1936 ביקר בארץ ישראל והתארח בקיבוץ עין חרוד וביישובים אחרים. הוא פגש רבים מחניכיו לשעבר שעלו ארצה כחלוצים.
עם סטפניה וילצ'ינסקה (1942-1886) ייסד קורצ'אק וניהל בית יתומים לילדים יהודים שהוקם ומומן בידי העמותה היהודית "עזרה ליתומים" ובית יתומים אחר לילדים פולנים. ב-2 באוקטובר 1940 הועבר בית היתומים לגטו ורשה. קורצ'אק נשאר בבית היתומים ועשה הכול כדי לקיימו בתנאי הגטו הקשים. בשני המוסדות החינוכיים שנועדו לילדים בני שבע עד ארבע-עשרה מומשו הרעיונות של חברת ילדים בעלת מִנהל עצמי, חברה אשר יצרה את מוסדותיה האוטונומיים כגון פרלמנט ובית דין שנוהלו בידי הילדים, עיתון, מערכת תורנויות ואפילו קופת הלוואות.
ממאי 1942 שהה קורצ'אק בגטו ורשה. אף שהציעו לו לעזוב את היתומים ולהינצל, סירב להשאירם מאחור.
בכ"ב באב תש"ב-1942 הוביל קורצ'אק את חניכיו בצעדה אילמת אל תחנת הרכבת בדרך למחנה המוות טרבלינקה. הילדים הסתדרו ברביעיות, וקורצ'אק צעד בראש בעיניים מורמות והוא מחזיק בידיהם של שני ילדים. כמאתיים ילדים השתתפו במסע וכעשרה מטפלים כולל סטפניה וילצ'ינסקה.
באותו יום נשלחו מגטו ורשה 4,000 ילדים ומטפליהם מבתי היתומים בעיר. קורצ'אק נרצח עם חניכיו בטרבלינקה. בשנת 1948, שש שנים אחרי מותו, הוענק לו "צלב אבירי מסדר תחיית פולין".