במדבר כב: בלק ובלעם

בלק מלך מואב מגייס את בלעם (פרק כב, ב-כ)

בלק בן צפור, מלך מואב, מודאג מבואם של בני ישראל לתחום ארצו ושולח שליחים להזמין את בלעם, היודע בכוחות הכישוף שלו, לקלל את ישראל. ואולם, בלעם מסרב לשליחים בטענה שאלוהים מתנגד ללכתו איתם. בלק שולח שליחים נוספים ובלעם עונה להם: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה." לבסוף יוצא בלעם לארץ מואב לאחר שקיבל את התנאי שהציב לו אלוהים באותו לילה, לפיו יאמר רק את אשר ישים אלוהים בפיו.

בלעם והאתון המדברת (פרק כב, כא-לה)

בלעם יוצא לדרך רכוב על אתונו. התלהבותו של בלעם לקלל את עם ישראל מכעיסה את ה'. הוא מציב בדרך מלאך ובידו חרב שלופה. בלעם אינו רואה את המלאך, אולם אתונו רואה וסוטה מהדרך, ובלעם מכה אותה על התנהגותה הלא מובנת. המלאך מוסיף וחוסם את הדרך שוב ושוב, ובכל פעם האתון מנסה להתחמק ובלעם מוסיף להכות אותה. אלוהים פותח את פי האתון, והיא מוכיחה אותו על שהוא מכה אותה למרות נאמנותה רבת השנים. אז גם נגלה המלאך אל בלעם ומוכיח אותו. הוא אומר לו כי האתון הצילה אותו ממוות, ועתה עליו להישמר ולדעת כי שליחותו תתבצע רק על-פי הנחיות ה'.

בא לקלל ונמצא מברך (פרק כב, לו - כד, כה)

למורת רוחו של בלק ובניגוד לתוכניותיו, בלעם מרעיף על עם ישראל נבואות ברכה ושבח במקום לקלל אותם. לאחר שבלק מביע תרעומת, בלעם מודיע שוב ושוב על כוונתו לומר רק את הדברים שאלוהים שם בפיו. התרחשות זו חוזרת על עצמה שלוש פעמים. לאחר שבלק מצהיר על אכזבתו בפעם השלישית, מוסיף בלעם עוד נבואה שעיקרה תחזיות על עתיד העמים באזור.