הקומדיה היוונית והקומדיה השייקספירית בפרשנות עכשווית

הקומדיה היא ז'אנר שתפקידו לשעשע ולחנך, להציב מראה בפני החברה ולהציע מבט ביקורתי באמצעות הצגת סיטואציות ודמויות המעוררות צחוק.

כבר בעולם העתיק בחרו בקומדיה כאמצעי לחנך. לאורך ההיסטוריה האנושית והתרבותית הועלו קומדיות שתפקידן היה לבחון את המציאות ולבטא את הלך הרוח. הדמויות העולות על בימת הקומדיה הן דמויות מייצגות. ברבים מהמחזות של מולייר הדמויות הקומיות נקראות לא בשמן הפרטי אלא בתיאור האופי כמו הקמצן, המיזנתרופ, החולה המדומה. דמויות אלה הופכות להיות ייצוג של תכונה שאותה רצוי להגחיך ולגנות ובד בבד לעורר את הצופים לחשיבה ולהתבוננות ביקורתית נוסף על תגובת הצחוק.
המחזאי מולייר התייחס לקומדיה כאמצעי להציג את הליקויים של הטבע האנושי במטרה לתקן ולהביא לשינוי. באמצעות הגחתכן והנמכתן של הדמויות הקומיות והתנהגותן הלא חברתית, יוכלו הצופים להבין מהן התופעות החריגות המיוצגות על ידי אותן הדמויות.

גם אנרי ברגסון בספרו הצחוק ראה בקומדיה אמצעי לחינוך חברתי. הצחוק של הקהל הוא מעין עונש על התנהגות בלתי הולמת. הצחוק בקומדיה בא להעניש או לרסן את הדמות המייצגת את שבירת הנורמות.

חשוב להזכיר כי הקומדיה מכוונת לקראת סוף טוב. בסיומה של הקומדיה הקהל יוכל ליהנות מחגיגה עם אותן דמויות מייצגות המאירות את טבע האדם בכלל. רק כך אפשר יהיה לקבל את החולשות שלהן ולהשלים עימן.

השילוב של הנימה הקומית וההיבט החינוכי הם בסיס לדרך שבה אפשר לעסוק בקומדיה לאורך ההיסטוריה.
(מתוך ספרו של ד"ר בן-עמי פיינגולד, למה דרמה, איתאב בית הוצאה לאור, 1996.)