חנוכה, כ"ה כסלו

טיבו ומשמעותו של החג

חג חנוכה הוא חג שתוקן על ידי חכמי ישראל (דרבנן) לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים בתקופת בית המקדש השני. הוא מסמל את טיהורו של המקדש על ידי החשמונאים וחנוכתו.
החג נחגג במשך שמונה ימים, החל מכ"ה בכסלו ומהווה ימי כהודיה ושמחה על חידוש עבודת הקודש ונס פך השמן. חנוכה הוא חג דתי ולאומי כאחד משום שבזכות גבורת החשמונאים חודשה הריבונות היהודית בירושלים והתאפשרה חנוכת המזבח.
בעת החדשה אימצה התנועה הציונית את ההיבט הלאומי של החג. חג החנוכה הפך לסמל לגבורה יהודית וליכולתו של העם היהודי לנצח את אויביו, למגר את ההתבוללות ולחדש את הריבונות על ארץ ישראל.

חג חנוכה במקורות – מוזכר בספרים החיצוניים

חג חנוכה מוזכר בספרי החשמונאים (מקבים) א' ו-ב'. אלו הם ספרים חיצוניים שהשתמרו ביוונית ותורגמו לעברית בעת החדשה.
"אָז אָמְרוּ יְהוּדָה וְאֶחָיו: הִנֵּה נִגְּפוּ אֹיְבֵינוּ, נַעֲלֶה לְטַהֵר אֶת הַמִקְדָשׁ וּלְחַנְּכוֹ... אָחֲרֵי-כֵן לָקְחוּ אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת עַל פִּי הַתּוֹרָה, וּבָנוּ מִזְבֵּחַ חָדָשׁ... בָּנָו אֶת הַמִקְדָשׁ וְאֵת אְשֶׁר בְתוֹךְ הַבַּיִת... וּבְיוֹם חֲמִשָׁה וְעֶשְׂרִים לְחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי הוּא חֹדֶשׁ כִּסְלֵו... הִקְרִיבוּ קָרְבָּן עַל פִי הַתּוֹרָה עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר עָשֹׁוּ... שְׁמֹנָה יָמִים חָגְגוּ אֶת חֲנֻכַּת הַמִּזְבַּח... וַתִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה עַד מְאֹד בָעָם, וְחֶרְפַּת הַגּוֹיִים סָרָה. יְהוּדָה וְאֶחָיו וְכָל קְהַל יִשְרָאֵל קָבְעוּ לָחֹג אֶת יְמֵי חֲנֻכַּת הַמִזְבֵּחַ בְּמוֹעֲדָם בְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שְׁמוֹנָה יָמִים מִיּוֹם חֲמִשָׁה וְעֶשְׂרִים לְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו בְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן".
(חשמונאים א', פרק ד', ל"ו – ס"א. תרגום מיוונית: א.ש. הרטום)

נס פך השמן

בסכוליון (פירוש עברי קדום למגילת תענית) מתואר החג בפירוט ובו מופיע לראשונה סיפור נס פך השמן. על פי מקור זה, כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש, לא היה בידם די שמן זית טהור, חתום בחותמו של הכהן הגדול, להדלקת המנורה שדלקה במקדש. לבסוף נמצא פך שהכיל כמות שמן מספיקה להדלקת המנורה במשך יום אחד בלבד, אך באורח נס הספיק השמן למשך שמונה ימים תמימים. בעקבות נס זה קבעו חכמים להדליק נרות מדי שנה במשך שמונה ימי החג.
חלקו הראשון של תיאור נס פך השמן מופיע גם במסכת שבת בתלמוד הבבלי.

שמות החג

חג החנוכה: מקור השם חנוכה – מלשון חנוכת המזבח או חנוכת המקדש, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו על ידי המכבים כמתואר בספר מקבים א. הסבר נוסף למקור השם הוא לשוני: חנוכה=חנו (ב) כ"ה, כלומר בכ"ה בכסלו חנו ישראל מאויביהם.
חג האורים: כך כינה את חג החנוכה ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (פלוויוס) בספר 'קדמוניות היהודים'. שם זה מבטא את מצוות הדלקת נרות חנוכה. לחנוכה כחג האורים נקשרו סמלים רבים הקשורים לאור ומשכך מרבים במהלך החג להשתמש בנרות, בלפידים, לשיר שירים על אור וחושך.

מנהגי חג החנוכה

הדלקת נרות חנוכה
המנהג המאפיין ביותר את חג חנוכה. הרוב נוהגים להדליק נר אחד ביום הראשון ושמונה נרות ביום האחרון אך יש הנוהגים להתחיל עם חנוכייה מלאה ולהפחית בכל יום נר אחד. הדלקת הנרות מלווה בברכות ובדרך כלל גם בשירי חנוכה.

משחק בסביבונים
הסביבון הוא משחק ילדים. בישראל כתובות על הסביבון ארבע אותיות נ ג ה ו-פ, המציינות את המילים "נס גדול היה פה". מחוץ לישראל כתובות על הסביבון האותיות נ ג ה ו-ש, המציינות את המילים "נס גדול היה שם".
מקור המנהג במשחק הגרלה של ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, מהמאה ה-16 בו השתמשו בסביבון כקוביית משחק. האותיות על פאות הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור: T - Take all (קח הכל) H - Half, (חצי), P – Put in (הכנס), N – Nothing, (כלום). המשחק בסביבון שנפוץ גם באירופה (ונקרא ביידיש "דריידל") אומץ שם על ידי היהודים, ומאחר שימי החנוכה היו ימי פגרה שלא התקיימו בהם לימודים, נהגו הילדים לבלות את לילות החג במשחק הסביבונים. לכן נכרך המשחק עם מסורת חג החנוכה וניסיו. בתוך כך הוסבו בהמשך האותיות הלטיניות באותיות עבריות הקשורות לנס פך השמן.

אכילת לביבות וסופגניות
כדי לפאר את נס פח השמן נוהגים לאכול בחנוכה שני מאכלים שמטגנים בהרבה שמן- סופגניות ולביבות.

מתן דמי חנוכה לילדים וילדות
מנהג דמי החנוכה היה במקור מנהג חינוכי שמטרתו לחנך את הילדים לתת מעשר מהכסף שלהם לצדקה. יש שאומרים שהמנהג התפתח גם בגלל הקרבה של חנוכה לחג המולד והרצון בגולה לתת לילדים היהודים מתנות כמו שקיבלו הילדים הנוצרים.

תפילות
בכל אחד מימי החנוכה קוראים בבית הכנסת "הלל", כמו בראש חודש ובשלושת הרגלים. בנוסף, בכל אחת מתפילות העמידה ובכל עת שאומרים את ברכת המזון מוסיפים את תפילת "על הניסים".