נביא – מלכים א ו-ב – בקיאות

הסיבתיות הכפולה, בשונה מנושאי הרוחב, היא עקרון דתי אמוני, השזור בספר מלכים ובתנ״ך כולו. על פי עקרון זה האירועים בעולם מתרחשים בהתאם לידו המכוונת של ה׳ מחד, ומאידך הם תוצר של פעילות אנושית המושתת על בחירה חופשית. כך לכל התרחשות יש מניע אלוקי ומניע "ארצי".
דוגמה מובהקת לכך נמצא בסיפור פילוג הממלכה. הפילוג אירע כעונש מאת ה' על חטאי שלמה מחד, ומאידך הוא נגרם בשל הנהגתו הכושלת של רחבעם. לאחר תיאור התנהגותו הכושלת הגוררת את תגובת העם מוסיף הכתוב: "וְלֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֶל-הָעָם: כִּי-הָיְתָה סִבָּה, מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט" (מלכים א, יב, טו).
במקרה זה נוכל לומר שרעיון הסיבתיות הכפולה בא לידי ביטוי בנושא רוחב של ׳מנהיג ומנהיגות׳. כאמור, עיקרון זה בא לידי ביטוי בכל אחד מנושאי הרוחב השזורים בספר: מצב מדיני- מצב רוחני, ׳פילוג הממלכה׳ ועוד.

מנהיג הוא האיש העומד בראש העם ובידו ניתן הכוח להוביל את העם לפסגות או חלילה לדרדר אותו לתהומות. התנהלותם של אבות האומה הציבה את תשתית ההנהגה בישראל, וראשון המנהיגים ואולי הבכיר שבהם הוא משה. המלוכה הוא אחד מדגמי המנהיגות המקובלים והמצויים במקרא (שופטים, זקנים, כהנים וכו'). ספר מלכים משרטט את דמותם של המלכים כמנהיגים שזכו ללגיטימציה אלוקית, ומודד אותם לפי אמת המידה הקובעת אם עשו הישר בעיני ה' אם לאו. עיון בפועלם של המלכים ומנהיגים נוספים בספר, והיכרות עם פרשנות מדרשי חז"ל, מאפשרת התבוננות בדמותם המורכבת, בדרך קבלת ההחלטות שלהם ובמשמעות החלטותיהם לדורם ולדורות הבאים.
ספר מלכים והיכרות עם מגוון המנהיגים שבו מזמן לנו דיון באחריות המוטלת על מנהיג, בתכונות הנדרשות להצלחתו, בגורמים המשפיעים על דמותו והנהגתו ועוד.

בית המקדש נבנה בפתחו של ספר מלכים ונחרב בסופו. בכך מסמל המקדש את החזון הגדול מחד ואת השבר הנורא מאידך.
המקדש, בהיותו אחד ויחיד, מוביל להשרשת אמונת הייחוד, מהווה מרכז רוחני לעם ובכחו לאחד את העם סביב עבודת ה'. מכיוון שעל פי החלטת ה׳ המקדש ממשיך להתקיים בנחלת יהודה, ירבעם ומלכי ישראל הבאים אחריו חוששים מעצמתו של המקדש ומציבים לו אלטרנטיבה. הניתוק של ממלכת ישראל מן המקדש בירושלים הוא בעוכריהן של שתי הממלכות וגורם לאיבה ואף למלחמה ביניהן.
בתוך ממלכת יהודה, היחס למקדש לובש ופושט צורה לאורך הספר. יש מלכים המפארים ומשפצים אותו ואחרים המרוקנים אותו מתכולתו. יש המכניסים בו מרכיבים זרים ויש המטהרים אותו. כך מהווה המקדש תמונת מראה למצבו של העם עד לחורבנו.
תפקידו של בית המקדש בספר מלכים מזמן לנו דיון על משמעותו של הבית שאליו אנחנו כוספים ועל בניינו אנחנו מתפללים מדי יום.

פניית העם לשמואל הנביא הובילה להקמת מוסד המלוכה בישראל. בידי המלך הופקדו סמכויות הנהגה רחבות, אך הוא כפוף למשפט התורה והוא אמור לזכור בכל עת את מלך מלכי המלכים שמעליו. סיפורם של מלכי ישראל הוא פעמים רבות סיפור על מאבק בין מלך בשר ודם למלכו של עולם.
בספר מלכים נוכחים נביאים שדפוסי פעולתם שונים. תפקידם של הנביאים לסוגיהם בספר מלכים הוא להביא את דבר ה' למלך. מבחינה זו משמש הנביא מעין "מבקר המדינה", מבקר בלתי תלוי המבקר ללא משוא פנים את המלך על התנהגותו. תפקיד נוסף של הנביא בספר הוא להמליך מלכים בתחילת שושלות, ולעודד מהפכות להסרת מלכים מכסאם.
לאור האמור לעיל מתברר מקורם של העימותים בין מלך לנביא לאורכו של ספר מלכים.
ספר מלכים מפגיש אותנו עם מציאות שבה נוכח דבר ה' בעולם באמצעות נביאו. מחד מעורר הספר שאיפה לחידוש קשר זה, מאידך מלמד הספר שנוכחות דבר ה' בעולם דורשת היענות של מצד האדם. ספר מלכים מתאר מצבים בהם המלך ועמו סירבו לשמוע לדבר ה'.
סוגיית מלך ונביא בספר מלכים חשובה ביותר להבנת ספרי נביאים אחרונים.

עם ישראל חי ופועל בהיסטוריה בין העמים הסובבים אותו כעם ה'. אלוקיו, בורא העולם, משגיח ומנהל את עולמו בצדק וברחמים ותובע תביעות מוסריות מעמו ומן העולם כולו.
קשריו של עם ישראל עם העמים הסובבים אותו משפיעים במידה רבה על מצבו הדתי הרוחני והמדיני. מיקומה הגיאוגרפי של ארץ ישראל בתווך בין המעצמה המצרית למעצמות הצפון – ארם, אשור ובבל (וגם צור וצידון) מוביל פעמים רבות למעורבות מרצון או מאונס בסכסוכים שביניהם. הדיפלומטיה – קשרי הנישואין בין בתי מלוכה והמסחר עם העמים הסובבים אותו, משפיעים גם הם על מצבו הדתי והמדיני. ההבנה שמלך מלכי המלכים מנהל את העולם הרחב והבינלאומי, וכן שלהכרעות פוליטיות משמעות רוחנית ודתית עולה מתוך פרקי הספר.
ספר מלכים מפגיש אותנו עם התמודדות פוליטית והשפעותיה הרוחניות ומזמן לנו להרהר בעבר ובהווה כעם החי בארצו ומתמודד עם העמים שסביבו. הריבונות של עם ישראל כממלכת ישראל או על שתי ממלכותיו, נבחנת ביחסה לעמים במרחב הקרוב והרחוק. בימי שלמה נציגי עמים מגיעים לארץ כדי ללמוד מחוכמת שלמה (במיוחד מלכת שבא), ובסוף הספר, תהליך הפוך עם ישראל כולה ומתפזר בעמים.

ספר מלכים פותח בתיאור ממלכת שלמה המאוחדת והגדולה. עם מותו של שלמה מגיע השבר הגדול של הפילוג שנמשך על לחורבן ממלכת ישראל וגלות עשרת השבטים, ובמובן מסוים עד היום.
הפילוג שהחל בימי רחבעם, הופך לעוינות בין הממלכות עד כדי מלחמות אחים ביניהן תוך עירוב עמים זרים. לרוב, הובילו המלחמות להחלשתן של הממלכות. לעיתים ניתן לראות בספר מלכים שיתוף פעולה בין הממלכות, שממלכת ישראל היא הדומיננטית.
הספר מפגיש אותנו עם תקופות של פילוג ומלחמה בתוך העם ובכך מזמן התבוננות בחשיבותה של האחדות הלאומית באמצעות דוגמאות של שיתוף פעולה בין הממלכות ולחילופין באמצעות הצבעה על האסון הגדול עד כדי מלחמת אחים שטומן הפיצול בתוכו.

ספר מלכים מודד את המלכים באמצעות קנה המידה של הליכה בדרך ה' – עשה הישר או הרע בעיני ה'. הצלחתו של המלך לא נמדדת בהיבט הביטחוני, הכלכלי או המדיני אלא בהיבט הרוחני. לאורך הספר עבודת ה' מהווה תנאי בסיסי לקיומה של הממלכה.
עם זאת כאשר בוחנים את היחס בין המצב הדתי של המלך והעם לבין המצב המדיני עולה תמונה מורכבת:
ימי שלמה בהם פותח הספר מתארים ימי שיא רוחני ומדיני. ירידה במצב הרוחני גוררת אחריה גם פגיעה מדינית. עם זאת במהלך הספר ניתן לגלות שלא תמיד קיים יחס ישיר בין המצב הרוחני למצב המדיני. אדרבא, לעיתים ימי השפל הרוחני מלווים לעיתים בהצלחה מדינית. מסקנה זו מציבה בפנינו אתגר אמוני מורכב ומזמנת דיון בנושאי שכר ועונש ברמה הפרטית והלאומית. ספר מלכים נותן מפתח להבנת השגחת ה׳ בהיסטוריה. יש רקע חיצוני של תהפוכות פוליטיות, התעסקויות דיפלומטיות ונסיבות היסטוריות שונות ומגוונות. ניתן להציג הסברים היסטוריים רציונליים לשינויים במהלכי ההיסטוריה, אבל מתחת לפני השטח, פועלת בסמוי ובגלוי יד ה׳ המכוונת. במובן זה ניתן לדבר העיקרון המחשבתי של ׳סיבתיות כפולה׳ – סיבתיות היסטורית חיצונית ויד ה׳ הפועלות בפנימיותן של התופעות.