ממשבר לצמיחה

המפגש הראשון התקיים בחודש השני למלחמה, בנובמבר 2023, והיה ממוקד בצוותי החינוך המיוחד של מחוז דרום, אשר רבים מהם היו מפונים באותה התקופה. המפגש התקיים בשותפות עם ד"ר יובל רווה, אחראי תחום בריאות הנפש במשרד הבריאות תחום ילדים ונוער, ד"ר פורטו בן הראש, מומחה עולמי בתחום טראומה ופוסט טראומה ילדים ונוער מבית החולים הדסה עין כרם, וד"ר יעל גוטהולף, פסיכיאטרית ילדים ונוער מחוז מרכז.
במפגש למדנו מד"ר פורטו בן הראש על גורמי סיכון להתפתחות של הפרעה פוסט טראומית, בין השאר:
פסיכו-פתולוגיה קודמת, תפקוד משפחתי לקוי, אובדן אדם קרוב ועוד.
למדנו על כך שיש אפשרות להחלמה טבעית ויש התערבויות יעילות להקלה על המצוקה, כגון בניית שגרה חדשה עם סדר יום מלא, הנגשת מידע באופן תואם גיל ומצב קוגניטיבי של התלמיד על ידי צוותי החינוך וההורים.
כמו כן למדנו על דרכים שבהן הצוות החינוכי יכול לסייע לתלמיד להתמודד עם חוסר אונים: עידוד, חלוקת תפקידים, העצמה אישית.
הכרנו את האפשרות של בית הספר להיות עבור התלמיד "מרחב מוגן רגשי" בזכות היותו מקום של שגרה, מקור של מידע מהימן ומותאם, ומאפשר אווירה של ביטוי של כל סוגי הרגשות.
ד"ר יעל גוטהולף הרחיבה לאור הנלמד על החשיבות בהחזקה ובהעשרה של צוותי החינוך, כדי שהם יוכלו לתת את המענה המיטבי. היא הציגה בפנינו את החשיבות בשמירה על החוסן של העובדים במערכת החינוך שמהווים דמויות משמעותיות בקהילה התומכת עבור התלמידים.
ד"ר יעל גוטהולף הזמינה את הצוותים לבחון מה קורה להם בתוך המציאות העכשווית, כיצד הם שומרים על השגרה ועל היותם בעלי משמעות, מחוברים, פעילים ומאפשרים לעצמם לבטא את כל סוגי הרגשות.
במפגש היה מקום למענה לשאלות של צוותי החינוך מהאזורים הרגישים ביותר כדי לחזקם להמשיך להיות גורמי חוסן עבור תלמידיהם.
ד"ר יובל רווה התייחס לחשיבות הגדולה של המשך הפעולה להקמת בתי ספר וגנים בכל מקום שבו התלמידים נמצאים כדי לאפשר להם לחוות שגרה בריאה בתוך מציאות כאוטית.

מפגש שני שעליו נרצה להרחיב היה וובינר שהתקיים בחודש פברואר בנושא "ממשבר לצמיחה" לכלל עובדי מערכת החינוך המיוחד בארץ.
במפגש זה שמענו הרצאה מד"ר יובל רווה, אחראי תחום בריאות הנפש במשרד הבריאות תחום ילדים ונוער, על מהם טראומה, פוסט טראומה ופוסט טראומה מצמיחה.
בוובינר פגשנו את ד"ר מיכל פיניאן, יועצת חינוכית ותושבת בארי, שאיבדה את הוריה ב-7.10. מיכל שיתפה אותנו בדרכי ההתמודדות האישיות שלה גם כבת להורים שנרצחו, כתושבת בארי שישבה יממה שלמה בממ"ד עם משפחתה. שמענו ממנה על החזקת משפחתה בכל התקופה, כולל התמודדות עם כלל תוצאות המלחמה בשלב זה, וגם כיועצת חינוכית שחזרה לעבודתה ומסייעת בעצמה לתלמידים המתמודדים עם מציאות המלחמה.
בוובינר פגשנו גם את ראש שפ"ח אשכול, יזהר שער, שבאותה התקופה היה מפונה בעצמו כתושב נירים, ואת ד"ר צחי לבן רן, שניהל בית ספר למפוני שדרות בירושלים.
כלל הדוברים בפאנל שאפו לחזק את צוותי החינוך על יכולתם להיות עבור התלמידים מקור כוח ותמיכה רגשית משמעותית בכך שישמרו עבורם על שגרת לימודים, שגרה חברתית ומקום לביטוי רגשי בכלים שונים, אשר בית הספר יכול לספק עבור התלמידים: ספורט, אומנות, פיתוח כישורים קוגניטיביים ועוד.
מצורף כאן סיכום המושגים מההרצאה של ד"ר יובל רווה וקישורים לחומרים שפורסמו בסמוך לוובינר ולוובינר עצמו.

טראומה:
חוויה מטרידה היוצרת פחד, חוסר אונים, דיסוציאציה, בלבול או כל רגש עז אחר, באופן משמעותי.
עוצמת הרגשות משפיעה לאורך זמן על העמדות, ההתנהגות והרגשות של האדם.
מלחמה ואיום קיומי הם אחד המצבים המוכרים כמעוררי טראומה נפשית ברמה גבוהה.
בימים הראשונים הסמוכים לאירוע חווינו כולנו טראומה נפשית, שיצרה תחושות פיזיולוגיות לא נעימות בעקבות עוררות יתר של המערכת הסימפטטית.

פוסט טראומה:
שכיח ב-7-5% מהאוכלוסייה החווה טראומה, במצב זה אדם שחווה אירוע טראומתי יחוש תחושות קשות בתקופה לאחר האירוע, התחושות יופיעו באופן פתאומי ולא צפוי, סביב טריגר כלשהו שהזכיר את האירוע. אירוע חד-פעמי אינו נחשב "תסמונת פוסט טראומתית".
חשוב! יותר מ-90% לא יחוו פוסט טראומה ויוכלו להשתקם ואף להתחזק בעקבות אירועי חיים קשים.
תסמונת פוסט טראומטית היא מצב מורכב הדורש טיפול מתאים והתייחסות כדי שהאדם יוכל לתפקד ולהשתקם.

טראומה מתמשכת / מורכבת:
טראומה מורכבת היא סוג של טראומה המתרחשת שוב ושוב, מצטברת ואף מסלימה ככל שהיא נמשכת.מצבים שבהם מתפתחת טראומה מורכבת הם מצבי מלחמה, שבי, עקירה ופליטוּת.

מאפיינים ייחודיים של טראומה מורכבת:
שינויים ביכולת לווסת את הרגש ואת הדחפים, כולל קושי לשלוט בכעס ובדחף לפגיעה עצמית. בקטגוריה זו כלולים גם כל אותם דברים שנפגעים עושים כדי לווסת את מה שהם מרגישים, כגון שימוש בסמים ובאלכוהול או התנהגות החוזרת על הטראומה.
ירידה ופגיעה בזיכרון ובקשב
שינויים בתפיסה העצמית, כגון תחושות כרוניות של אשמה ושל בושה.
שינויים ביחסים עם אחרים, כולל קושי לתת אמון באחרים או להרגיש אינטימיות כלפיהם.
סומטיזציה (תלונות גופניות או כאבים ללא ממצא פיזיולוגי) ובעיות רפואיות, לפעמים התגובות הגופניות קשורות ישירות לסוג הטראומה שנחוותה.

פוסט טראומה מצמיחה:
בשנים האחרונות מתפתח תחום מחקרי חדש אשר טוען לתגובה נוספת בעקבות חשיפה לטראומה, והיא צמיחה פוסט טראומתית.
להבדיל מאותם אנשים שהצליחו לחזור לאותה רמת תפקוד שהיתה להם לפני האירוע הטראומתי, במקרה של צמיחה פוסט-טראומתית מדובר על אנשים שלקחו את החוסן הנפשי שלהם צעד נוסף קדימה: לא רק שהם חזרו לרמת תפקוד תקינה, הם גם, מצליחים לתעל את החוויה וניסיון החיים הקשה שעברו בעקבות הטראומה לצמיחה אישית.
החוקרים לב-וייזר ואמיר (2006) מגדירים צמיחה פוסט טראומתית באופן הזה: "היכולת לבנות מחדש את המשמעות בחיים, האמון, התקווה, ההתקשרות, והזהות של העצמי ביחס לאחרים וביחס לקהילה".

המושג צמיחה פוסט-טראומתית דומה למושג חוסן. ההבדל בין השניים הוא בכך שחוסן הוא היכולת לשמור על תפקוד תקין, בריא ויציב לאחר מאורע טראומתי. בצמיחה פוסט-טראומתית, לעומת זאת, לא רואים יציבות אלא מגמה של שינוי חיובי עם הזמן.
רוב העדויות המחקריות מצביעות על כך שצמיחה פוסט-טראומתית היא גדולה יותר כאשר רמות הלחץ הפוסט-טראומתי הן גבוהות.
אולי משום שתחושת המצוקה היא זו הגורמת ליצירת המשמעות החדשה ולהתקדמות האישית.