- לימוד על עולם הערבים והאסלאם בבתי הספר העבריים אינו מחייב את ידיעת השפה הערבית או ניתוח מקורות ראשוניים.
- ידיעת השפה הערבית, הגם שאינה חובה, יכולה לסייע ללומדים לבנות תמונה רחבה יותר של המרחב וליצור זיקות בין שני תחומי הדעת.
- הדגשת הרלוונטיות והאקטואליות של תחום הדעת עבור התלמידים: בבחירת נושאי הלימוד נשקלה השאלה האם הנושא מהותי להבנת תחום הדעת ועד כמה הוא מאפשר יצירת הקשרים אל עולמם של הלומדים. עקרון הרלוונטיות חשוב משום שהוא הופך את הלמידה למשמעותית ומאפשר שילוב נושאים אקטואליים בתכנית הלימודים.
- התוכנית בנויה על פי גישה אופקית-נושאית (לעומת גישה אנכית-כרונולוגית-התפתחותית). לפיכך, התכנים מאורגנים סביב סוגיות ורעיונות מרכזיים ולא לפי סדר כרונולוגי.
- הנושאים בנויים בצורה של רבדים: הכרת המרחב הגיאוגרפי, החברתי וההיסטורי, ועליו רבדים של דת, פוליטיקה והמרחב הגיאופוליטי. זאת, תוך הצגת הנושאים מנקודות ראות שונות.
- בתוכנית יש פרקי בחירה לצד פרקי חובה. כך מתאפשר למורים להפעיל שיקול דעת בבחירת הנושאים בהתאם לאוכלוסיית תלמידיהם.
- פיתוח תהליכי חשיבה: בתהליך ההוראה-למידה ייעשה שימוש מושכל באסטרטגיות חשיבה כמו שאילת שאלות, בניית טיעונים, עריכת השוואות, התמצאות בציר הזמן, יישום הידע, מיון, איתור ואיסוף מידע, הבחנה בין מקורות מידע שונים, קריאה ביקורתית, ניתוח טקסטים, הסקת מסקנות ועוד.