המלצות והצעות פדגוגיות

בלימוד שפה, יש לכוון ולעודד את התלמיד להשתמש בידע קודם שהוא מביא עמו מניסיון חייו – בחינת 'מידע רקע' המאפשר להשלים פערים ומקל על הבנת הנקרא והנשמע. בד בבד, יש להקנות לתלמיד כלים לניתוח טקסטים (משמע: מאפיינים הקיימים בטקסט, שאיתורם מאפשר להפיק מידע עליו ולהיטיב להבינו); ואסטרטגיות קריאה, אשר ישמשו אותו בהפקת מידע מהטקסט ויתרמו להבנתו את הנקרא והנשמע. ההנחה היא שלטקסטים רבים יש מאפיינים משותפים, שהיכרות עמם תקל על התלמיד לפענח את מטרתו העיקרית של הטקסט, את תוכנו, לשונו, סגנונו ומבנהו. למרות המשותף, יש לשים לב ולבחור את אסטרטגיות הקריאה וכלי הניתוח האפקטיביים לכל טקסט בנפרד, ולא לעסוק בכולם באותו הטקסט.

• התלמיד ירכוש שלוש טכניקות של כתיבה, המתחלקות כל אחת לז'אנרים אופייניים לה, כדלקמן:
  א. כתיבה עיונית-מדעית (ז'אנרים כגון: חיבור עיוני בדגמים של מידע, טיעון, תיאור תופעה, היבטים וכו', בדרכי ארגון של: סיבה ותוצאה, יתרונות וחסרונות, בעד ונגד וכו').
  ב. כתיבה שימושית-מעשית (ז'אנרים כגון: מכתב בקשה, מכתב רשמי, מכתב למערכת, דף מידע, הזמנה, שאלון, ביקורת, קורות חיים)
  ג. כתיבה אישית-יצירתית (ז'אנרים כגון: מכתב אישי, יומן רשמים, יומן-מסע, בלוג, סיפור קצר, פתגם, שיר).
• התלמיד יבחין בין הטכניקות השונות, יבין באופן עצמאי מתי ליישם כל אחת מהן וישלוט בכתיבה בהן על סוגיהן (הז'אנרים) השונים.
• יש לפתח את מודעות התלמיד לסוגת הטקסט כמו-גם להקשר הנסיבתי שבו מתרחשת הכתיבה (מטרת הכתיבה, קהל היעד, במה לה מיועד הטקסט), לפיהם יבחר את הכלים הסגנוניים ואת המשלב הלשוני המתאים.
• בניסוח מטלות הכתיבה יש להביא בחשבון את אוצר המילים ואת ידע העולם העומדים לרשות התלמיד.
• בהוראה יש מקום לדיון מקדים בנושא שמטלת הכתיבה עוסקת בו, בהעלאת רעיונות משותפת ובהכנה משותפת
  של רשימת מילים וביטויים.

• לימודי הספרות העברית והתנ"ך תופסים חלק נכבד מההוראה במקצוע העברית לדרוזים, ובהתאם לכך משקלם גדול אף בהערכה הסופית: משקלו של תחום התנ"ך 10 אחוז מתוך נושאי החובה בהיקף של שלוש יחידות, ו40- אחוז מהבחינה של היחידה הרביעית. משקלו של תחום הספרות בלימודי העברית 20 אחוז מתוך נושאי החובה בהיקף של שלוש יחידות, 60 אחוז מהבחינה של היחידה הרביעית.
• לימודי הספרות והתנ"ך בעברית חשובים לתלמיד הדרוזי בארבעה היבטים שונים:
  א. בהיבט הלשוני: התלמיד ייחשף לסגנונות ולרבדים שונים של השפה ובכך יעשיר את לשונו בצורה ניכרת.
  לימוד יצירות הספרות (קריאתם, ניתוחם, דיון בהם והערכתם) יערך בעברית ויתרום לטיפוח מיומנויות ההבנה וההבעה בעל-פה ובכתב של התלמיד.
  ב. בהיבט התרבותי: החשיפה לתנ"ך וליוצרים בעלי שם וליצירות מפורסמות שהפכו לקנוניים בתרבות היהודית, העברית והישראלית, תאפשר לתלמיד הדרוזי הן היכרות עם היצירה התרבותית העברית, היהודית והישראלית (כולל הדרוזית) לדורותיה, והן למידה על תרבויות אלו מתוך היצירות-עצמן.
  ג. בהיבט החברתי: חלק נכבד מהטקסטים שנבחרו לתכנית הלימודים בעברית בבתי-הספר הדרוזיים, נלמד בבתי-הספר היהודים. על כן טקסטים אלו עשויים לשמש כמכנה משותף המגשר ומקרב בין התלמיד הדרוזי לבין התלמיד היהודי עמו ייפגש הן במהלך השירות הצבאי והן כאזרח החי במדינת ישראל.
  ד. בהיבט הרגשי-הערכי: הספרות היא תחום המשקף ערכים מוסריים וחברתיים כלל-אנושיים. הוראתם מזמנת לתלמיד חוויה רגשית.
• בבחירת התכנים בספרות הושם דגש על נושאים ועל עולמות תוכן חשובים לתלמיד.
• בתוכנית שולבו יצירות מהספרות העולמית, בתרגומן לעברית.
• כל היצירות שנבחרו מותאמות בתוכנן לחברה הדרוזית המסורתית.
• בתנ"ך הושם דגש על פרקים בעלי חשיבות למסורת הדרוזית ולמורשתה.
• בתחום התנ"ך עומדת ההכרה כי הענקת השכלה מהמסורת הדתית היא חלק מההשכלה הכללית הנדרשת לפיתוח
  תלמיד משכיל.