למורים תפקיד מהותי ביישום התוכנית ולהשגת מטרותיה, מכאן, עליהם להיות מקצועיים, בעלי יכולת ומוכנות לסייע ללומדים לרכוש את מיומנויות השפה והחשיבה שנקבעו בתוכנית, ולהפוך אותם ללומדים עצמאיים. על המורים להיות מומחים בענייני השפה ומומחים ביצירת הזדמנויות למידה עבור הלומדים, באמצעות שילוב בין היכרות עמוקה עם תחום הדעת ובין צורכי הלומדים.
להלן יוצגו הדגשים שמן הראוי להתייחס אליהם בהוראת השפה העברית:
- מומלץ לכוון ולעודד את התלמיד להשתמש בידע קודם שהוא מביא עמו מניסיון חייו – בחינת 'מידע רקע' המאפשר להשלים פערים ומקל על הבנת הנקרא והנשמע.
- כדאי לכלול הכנה, הסבר ודיון בכל נושא חדש הנלמד, לעסוק בהעלאת רעיונות משותפים וביצירת מאגר משותף של אוצר מילים וביטויים.
- בניסוח מטלות יושם דגש על דירוג והתאמה למכלול הידע ולאוצר המילים העומדים לרשות התלמידים בשלב רכישת השפה שבו הם נמצאים.
- בקריאה: מן הראוי להקנות לתלמיד כלים לביאור ולניתוח טקסטים (כגון הכרת מאפייני הטקסט ואיתורם); במטרה להפיק מידע מטקסט ולהיטיב להבינו.
- בכתיבה: על מנת לפתח את היכולת לרכוש טכניקות של כתיבה עצמית ויצירתית בקרב התלמיד יש לפתח את מודעותו לסוגת טקסט כמו-גם להקשר הנסיבתי שבו מתרחשת הכתיבה (מטרת הכתיבה, קהל היעד / מוען ונמען, במה לה מיועד הטקסט), לפיהם ייטיב לבחור במאפיינים ובכלים המתאימים לצורך כתיבתו.
- מומלץ להפנות את התלמידים למקורות מידע ולימוד חלופיים לצורך העמקת והרחבת התנסויותיהם כמאזינים, כדוברים, כקוראים וככותבים בשפה העברית.
מצופה כי המורה יישם בהוראתו את עקרונות ה.ל.ה. (הוראה-למידה-והערכה). עקרונות אלו כלליים ומעודכנים תדיר, על כן לא יפורטו בתוכנית זו. יש לעיין בהם באופן שוטף באתר משרד החינוך (מזכירות פדגוגית).
