אמצעי הערכה לבחירת צוות בית הספר

התלקיט הוא תיק מתעד ומלווה למידה. הוא כולל את תוצרי המטלות שניתנו לתלמיד במהלך הלמידה, כדי להוביל ללמידה עצמאית ככל האפשר. אופיין של המטלות נקבע בידי צוות המורים הבית־ספרי, והוא מותאם למטרות הערכיות והדידקטיות של כל צוות וצוות. בין המטלות יכולות להיות מטלות אישיות וקבוצתיות, מטלות חקר (כמו קריאת מאמרים והערכתם, 'מיני חקר'), או מטלות יצירתיות הדורשות למידה עצמאית (מטלות המשלבות יצירה של תוצר אומנותי או אחר).

העקרונות המנחים בבניית המטלות הם:

• הכְוונה ללמידה חוקרת ועצמאית תוך הכוונה של המורה.
• מדרג ברמת הקושי ובהיקפי המטלות.
• גמישות והתאמת התלקיט לרצון צוות המורים.
• גיוון דרכי הלמידה.

(נכתב בידי ד"ר ענת קדרון, מדריכה ארצית לתוכניות הערכה חלופית בהיסטוריה)

תהליך הלמידה מתבסס על הכוונת התלמידים לחקר אישי וקבוצתי, תוך יישום מיומנויות דיסציפלינריות.

מטרת התוכנית: חשיפת משתתפיה לידע, למיומנויות דיסציפלינריות ולמיומנויות אישיות.

התהליך כולל התמקדות בנושא מסוים מתוך תוכנית הלימודים, הגדרת תוצר מחקרי שאותו מבקשים הלומדים להשיג, ובניית תלקיט הכולל מטלות מוגדרות ומתעד את תהליך הלמידה.

במשך התהליך ובסיומו נמדדים התוצרים לפי איכותם ולפי המידה שבה הם משקפים את הידע הנצבר. כמו כן, נמדדת מידת מעורבותם ומחויבותם של המשתתפים כיחידים וכקבוצה, לפי מדדים הנקבעים מראש.

יתרונות ה-PBL:

• המיומנויות האישיות הנרכשות בתהליך: אחריות אישית, עבודת צוות, עמידה מול קהל, הכנת פרזנטציה, הערכת עמיתים.
• מיומנויות דיסציפלינריות: איסוף מידע רלוונטי, הסקת מסקנות, השוואת מידע, סיכום וכתיבה, חשיבה ביקורתית.
• חריגה ממודל ההוראה המסורתי ויצירת תוצר ממשי שיש בו תועלת לקהילה.

חסרונות ה-PBL:

• התמקדות והעמקה בכמה נושאים, תוך ויתור על לימוד נושאים אחרים.
• צורך בהקצאת משאבים נוספים (שעות הוראה, הדרכה אישית).

(נכתב בידי אריאלה שקד, מדריכה מחוזית להוראת היסטוריה, חולון-בת ים)

הנושא שעליו נכתבת עבודת החקר נלמד ברמת מבואות משותפים לכל הלומדים. העבודה כוללת שיעורי הכנה וליווי כיתתי בתהליך הכתיבה של עבודת החקר, וכן ליווי אישי של המורה.
בשיעורים הכיתתיים מקבלים התלמידים כלים לכתיבת עבודה: בחירת נושא, שאילת שאלות, חיפוש מקורות והערכתם, מיזוג ידע ועוד.

דגש רב ניתן על תהליך הכתיבה, הן מבחינת ליווי הלומדים, הן מבחינת הערכת תהליך הכתיבה והעבודה עצמה. הציון מתחלק בין הערכת המורה את תהליך הכתיבה ובין הערכה חיצונית, בידי מורים אחרים מצוות בית הספר, על בסיס מחוון מפורט.

העבודה תתבסס על 5-3 מקורות אקדמיים, ותהיה בהיקף של כ-10 עמודים.

(נכתב בידי ד"ר ענת קדרון, מדריכה ארצית להערכה חלופית)

כתיבת מבחן בגרות בית־ספרי היא יצירה שיש בה אומנות מזה ואומנות מזה. האוֹמנות תתבטא בחשיבה פתוחה, יצירתית ופורצת גבולות מוכרים, ואילו האוּמנות תחייב לדיוק, לקפדנות ולשמירה על כללים.

בבואנו ליצור מבחן בגרות בית־ספרי, מצד אחד עלינו לאתחל את החשיבה שלנו בכל הקשור לכתיבת מבחנים, מתוך מטרה ליצור מבחן אחר, חדשני, יצירתי, מאתגר חשיבה, תואם את תפיסותיהם הערכיות, ההיסטוריות, הפדגוגיות והדידקטיות של כותביו ופונה לקהילת תלמידיהם. מצד שני עלינו להקפיד לשמור על כמה כללים שיבטיחו את רמתו ואת תֵקֵפותו.

אתחול החשיבה יבוא לידי ביטוי בשאלות מקדימות שנשאל את עצמנו טרם כתיבת המבחן, ביניהן השאלות הבאות:

א . אילו מיומנויות של חשיבה היסטורית ראוי לבטא במבחן? (חשיבה ביקורתית, השוואה, הבעת דעה, שאילת שאלות, הבחנה בין עובדה לדעה ועוד)
ב . מהו בסיס הידע ההיסטורי שחשוב לנו לכלול במבחן?

3. אילו ערכים ותפיסות עולם חשוב לנו לבטא במבחן? האם אפשר ונכון להתאים את המבחן לקהילה שבה פועל בית הספר?

4. מה הם כלי העבודה ההיסטוריוגרפיים שנרצה להשתמש בהם? (מקורות ראשוניים ומשניים, מקורות חזותיים, קולנוע, ספרות יפה, שירים ועוד)
ה. מסגרת הזמן: האם יש הכרח להגביל את משך המבחן? האם אפשר ליצור מבחן ללא הגבלת זמן? אם צריך להגביל, מהי מסגרת הזמן המתאימה?

ו. חומר עזר: האם נרצה מבחן עם חומר סגור? עם חומר פתוח? מה משמעותו של 'חומר פתוח' – האם הכול פתוח? האם מבחן בית?

ז . מבנה המבחן: האם לחלק לפרקים? מהו הקריטריון לקביעת פרקים: כרונולוגי? תמטי? היסטוריוגרפי? (כלומר לפי סוגי מקורות)

ח. כללי המענה: האם נגדיר שאלות חובה? מה הן אפשרויות הבחירה?

ט. מבנה השאלות: האם נרצה לחלק את השאלה לסעיפים? האם לנסח שאלות מאוד פתוחות ורחבות?

לצד שאלות אלה אנו מחויבים לשמור על כמה כללים שיבטיחו שהמבחן הבית־ספרי יעמוד ברמה הנדרשת מבחינת בגרות:

1. הלימה: המבחן חייב להיות בהלימה ליסוד המארגן (הרציונל) שבחר הצוות להוראה בהערכה הבית־ספרית, לפרקי הידע והמיומנויות שנלמדו וליכולות האקדמיות של התלמידים.
2. תקפות ומהימנות: הכרחי לוודא שהמבחן מכסה את הנושאים המרכזיים שנלמדו. יש לשאוף לכך שהמבחן יבטא את שש רמות החשיבה המוכרות מה'טקסונומיה של בלום.'
3. כללי המענה: חייבת להיות בחירה בתוך המבחן .
4. ציינון: יש לשים לב לחלוקה הגיונית של ניקוד בכל שאלה. אין לתת יותר מ-30-25 נקודות לשאלה.
5. ניסוח: ההנחיות, מטלות ההוראה והשאלות חייבות להיות מנוסחות בבהירות ובאופן חד־משמעי שאינו ניתן לפרשנויות שונות (אין הכוונה לתשובות שעשויות להיות מגוונות מאוד).
6. מחוון: הכרחי לכתוב מחוון שיגדיר את אופן חלוקת הניקוד לכל שאלה ולכל מטלה בתוך השאלה, כדי ליצור אחידות מרבית בין המורים בצוות.

ז. התאמה בין סוג המבחן ובין דרישותיו: ככל שנאפשר מבחן עם יותר חומר פתוח, כך המטלות השונות יידרשו להיות בעלות רמת חשיבה גבוהה יותר.

השילוב בין החשיבה הפתוחה, היצירתית והחדשנית לשמירה על כללי יסוד יכול לתרום ליצירת מבחן בגרות בית ספרי ייחודי ומעניין העומד ברמה הנדרשת.

(נכתב בידי גלעד מניב, מדריך ארצי להערכה חלופית)