דרכי ועזרי הוראה - למידה

חזרה לראש הדף

דרכי ועזרי הוראה - למידה

יישום תוכנית הלימודים כהלכה מותנה במידה משמעותית בדרכי ההוראה ובהערכה. דרכי ההוראה נגזרות הן ממבנה הדעת, הן משיטות החקר המקובלות במחקר האקדמי, והן מן הצורך לנקוט אסטרטגיות מגוונות ההולמות את המטרות השונות של התוכנית ואת השונוּת של התלמידים .

על כן מומלץ לנקוט בשיטות הוראה רבות ומגוונות, ועל המורים להתאים את דרכי ההוראה והלמידה לרמת התלמידים (גיל, כישורים, יכולות אינטלקטואליות) ולנושאים הנלמדים. זאת מתוך הבנה כי לנושאים שונים ולתלמידים שונים מתאימות דרכי הוראה שונות. לשם טיפוח כושר הערכה, שיפוט ודיון בשאלות ערכיות מתאימה המסגרת הקבוצתית או הכיתתית יותר משיטת הלימוד האינדיווידואלית. תפקיד המורים בתהליך ההוראה-למידה הוא להנחות את תלמידיהם, ולא רק להיות להם למקור ידע .

למידה פעילה:

תפקידו של החינוך הוא לעזור לתלמידים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם ולטפח לומד ולומדת עצמאיים. לכן כל שיטת לימוד המערבת את התלמידים בתהליך הלמידה תורמת למימוש תפקיד זה.

ככל שתגבר מעורבותם של התלמידים בתהליך הלמידה, כך תהיה הלמידה משמעותית יותר. בין אם לימוד בשיטת החקר והגילוי, בין אם במשחק תפקידים, משחק הדמיה או עריכת משפט היסטורי ובין אם בדיון בכיתה. בכל שיטות הלימוד צריכים התלמידים, בראש ובראשונה, להיות אמונים על העובדות ועל הפרטים של ההתרחשות ההיסטורית. רק על בסיס ידע אפשר לגבש דעות ולפתח מיומנויות וכישורי חשיבה מרמות שונות. על כן מומלץ להפנות את התלמידים לארכיונים היסטוריים, כמו הארכיון הציוני, יד ושם או בית התפוצות. כמו כן, מומלץ להפגיש את התלמידים עם אנשים שהשתתפו באירועים ההיסטוריים הנלמדים, כמו ניצולי שואה, פעילי עלייה ,לוחמים ומעצבי מדיניות .

דיון בכיתה:

שיעור הנבנה סביב יסוד מארגן, כמו בעיה מרכזית המתמקדת בהתמודדות של אנשים שהשתתפו בעיצוב תהליכים היסטוריים. שיעור זה מונחה על ידי מורה. במהלך הדיון נחשפים התלמידים ללבטים, לדילמות, לסיכויים ולסיכונים שלקחו על עצמם האנשים לפני קבלת ההחלטות, וכן לגורמים המסייעים והמורכבים שהשפיעו עליהם .במהלך הדיון מתקיים דיאלוג בין המורים לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם. התלמידים נדרשים לקיים את כללי ניהול דיון בקבוצה ולהביע עמדות מנומקות על סמך ידע נרכש. דרך לימוד זו מגבירה את המוטיבציה, תורמת להפנמת הנלמד ומפתחת תרבות דיון.

משחקי הדמיה:

משחקי הדמיה יכולים לבוא לידי ביטוי במשחק תפקידים ובעריכת משפט היסטורי. שיטות לימוד אלה, שבהן התלמידים נדרשים להיכנס לנעליהן של הדמויות ההיסטוריות שאותן עליהם לגלם או לייצג, תורמות לפיתוח יכולתם של התלמידים לגבש דעות ועמדות, וכן לפיתוח כושר ההערכה והשיפוט הנרכשים תוך עימות בין דעות ועמדות שונות. באמצעות שיטות לימוד אלה התלמידים מפתחים הבנה והזדהות עם הדמויות או עם הנושאים המועלים.

למידת חקר:

בשיטת החקר לומדים התלמידים בדרך הגילוי – הם מגלים בכוחות עצמם ידע קיים ומוכר. תוך כדי לימוד עצמי הם עוסקים בזיהוי בעיות ופתרונן ובהעלאת השערות .הם מנסחים טיעונים, ועומדים על תהליכים ועקרונות, מבינים אותם ומגיעים למסקנות. למידה בשיטת החקר מעניקה ללומדים העברה של עקרונות והכללות ִמִפְּעילוּת אחת לתחומים שונים. במהלך הלמידה מפתחים התלמידים יכולת חשיבה ברמה גבוהה, וכן מיומנויות כמו זיהוי בעיות, העלאת השערות, הנמקות לביסוס עמדות והסקת מסקנות.

חזרה לראש הדף

לימוד באמצעות מקורות היסטוריים

הכרת המקורות ההיסטוריים עומדת במרכז לימוד ההיסטוריה. המקורות ההיסטוריים השונים הם חומר הגלם שממנו משחזרים את העבר.

למידה מתוך מקורות היא למידה בדרך הגילוי. בעזרת המקורות התלמידים נחשפים להתרחשויות, לאירועים, לדעות ולמניעים.

חשוב שבמהלך לימודי ההיסטוריה יכירו התלמידים מגוון רחב של מקורות כתובים וחזותיים להבנת הנושאים הנלמדים. הם יפתחו יכולת הבחנה בין סוגי המקורות הכתובים השונים, כמו מסמכים, עדויות, יומנים, זיכרונות, כרוזים, ביוגרפיות, יצירות ספרותיות בנות התקופה, מחקרים היסטוריים ועיתונות. היכולות לשאול שאלות ,לעמת את המקורות השונים ולאמתם, כל אלה תורמות לטיפוח אדם חושב וביקורתי הבודק ובוחן את מקורות הידע המגיע אליו. הכלים והעקרונות לניתוח מקור היסטורי עומדים בבסיס כל קריאה מושכלת. כלים אלה יעזרו לתלמידים בהתייחסות לקריאת ידיעות בעיתון, מאמר פובליציסטי וספר עיון, כמו גם בהאזנה לנאום של מדינאי או לוויכוח פוליטי .

מקורות חזותיים: ממצאים ארכיאולוגיים, מבנים, חפצים ויצירות אומנות – תמונות, פסלים, תצלומים, איורים, קריקטורות וסרטים – מוסיפים ממד חשוב וייחודי ,מרחיבים ומעמיקים את עולם הידע של הלומדים, ומציגים פן נוסף לידע הנרכש באמצעות המקורות הכתובים. אל אמות המידה לניתוח מקורות אלה נוספים, יחד עם אמות המידה לניתוח מקורות כתובים, גם הכלים המיוחדים לניתוח חומר חזותי .

הממצאים הארכיאולוגיים, המבנים והחפצים מלמדים על מצב כלכלי ותרבות חומרית, כמו גם על מגמות חברתיות ותרבותיות. גם תמונות, תצלומים ואיורים מלמדים על חיי היום־יום .

'התמונה הנעה:' יש חשיבות רבה לשילוב סרטים תיעודיים, יומני חדשות וסרטים עלילתיים בהוראת ההיסטוריה, במיוחד במהלך לימוד תולדות המאה ה-20 והמאה ה-21. הסרטים הם מקורות היסטוריים לכל דבר. כמו את המקורות החזותיים האחרים, גם את 'התמונה הנעה' יש לבחון בשתי אמות מידה: האחת – הייחודיות להבנת יכולותיה וגישותיה של המדיה וניתוחה, והאחרת – הסרט כמקור היסטורי (המידע ההיסטורי שאפשר להפיק ממנו, לצד נקודות מבט שונות: פוליטית, תרבותית וחברתית). לא רק הנרטיב הגלוי אמור לשרת את ההיסטוריון, אלא גם התת־טקסט החבוי. לפעמים הביאוהו יוצרי הסרט במכוון 'בין השורות', ולעיתים הוא חדר לתמונות בלי תכנון מודע .היצירה הקולנועית, כמו כל יצירה תרבותית אחרת, מכילה תמיד רכיבים אידיאולוגיים או פוליטיים, שחשיפתם תורמת להבנה טובה יותר של המציאות ההיסטורית הנחקרת. בהוראה באמצעות סרטים יש לתת את הדעת לכך שעוצמת האשליה בסרטים גדולה יותר מאשר בכל מדיום אחר. כמו כן, חשובה האבחנה בין סרט תיעודי ובין סרט עלילתי. שילוב סרטים במהלך ההוראה מוסיף לה ממד חיוני, בייחוד בלימוד נושאים מהעת החדשה. באמצעות הקולנוע כנרטיב היסטורי המעביר זיכרון קולקטיבי ,המועבר כמעט תמיד דרך סיפורים אישיים, אפשר להבהיר לצופים צעירים מדוע חייהם הפרטיים קשורים למאורעות ולתהליכים כלליים שהתרחשו בעבר. ללימוד באמצעות סרטים יש ערך מוסף – חינוך התלמידים תוך טיפוח יכולות צפייה מושכלת באמצעי התקשורת, ופיתוח כלים להבנה ולניתוח המידע המגיע אליהם בערוץ זה .

המפה ההיסטורית: המפה ההיסטורית היא אחת הדרכים להעברת מידע בדרך גרפית. קריאת מפה היסטורית דורשת מיומנויות, אשר כבר בחטיבת הביניים החלו בהקנייתה. חשיבותה של המפה ההיסטורית הוא ביכולתה לספק מידע רב בצורה תמציתית. יתרונה על פני דיאגרמות מסוג אחר הוא בכך שהיא ממקמת את המידע הנתון במרחב גיאוגרפי .

הוראה חוץ־כיתתית: הסיורים באתרים ובמוזיאונים היסטוריים מוסיף להוראת ההיסטוריה ממד ייחודי שאין אפשרות להעבירו באמצעים אחרים. היציאה מהכיתה למקום ההתרחשות תורמת לחוויה הרגשית, מביאה להכרת האירועים וההתרחשויות, חושפת את התלמידים להיבטים גיאוגרפיים וסביבתיים ותורמת להבנת הנושא הנלמד. החפצים במוזיאון עוזרים לנו להבין את ההיסטוריה, מציגים את התרבות החומרית של התקופה, ממחישים את חיי היום־יום וחושפים את רוח התקופה .

אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים ומוזיאונים לתולדות ההתיישבות יכולים לסייע בהוראת כמה מן הנושאים הנלמדים בחטיבה העליונה: תקופת הבית השני ותולדות ההתיישבות החדשה. סיור באתרים ובמוזיאונים המהווה חלק מתהליך הלמידה תורם להבנת התקופה, יוצר תחושה של אמפתיה לנפשות הפועלות, ומטפח הזדהות לאומית וקשר להיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל.

חזרה לראש הדף

למידה בסביבה מתוקשבת

לימוד היסטוריה, כמו לימוד תחומי דעת אחרים, אמור לשלב למידה בסביבה ממוחשבת ומתוקשבת. סביבות למידה מתוקשבות כוללות, בראש ובראשונה, מידע טקסטואלי ויזואלי )תצלומים, מפות, יצירות אומנות, ממצאים ארכיאולוגיים, חפצים ועוד(. נוסף על כך, סביבות אלה כוללות גם כלי עבודה והפעלות והנחיות למשתמשים .משאב מרכזי ההולך ומתעשר בלי הרף הוא מאגרי מידע אינטרנטיים-חינוכיים. מאגרים אלה אמורים לשמש עבור המורים והלומדים מקור מידע משמעותי למגוון משימות לימודיות הנגזרות מתוכנית הלימודים .

מה מַזַמן שילוב סביבות אלה בתהליך ההוראה-למידה ?

התנסות בשיוט ברחבי האינטרנט, המכוון לכניסה לספרייה דיגיטלית אדירה אך בלתי ממוינת ובלתי מבוקרת. האחריות של הלומד או הלומדת היא לבצע את המיון וההערכה הן מבחינת האיכות והאמינות, הן מבחינת הרלוונטיות למטלה המסוימת. השיוט נועד לאיתור מידע נדרש, ובהמשך למיון המְצאי, ניתוחו, הערכתו ועיבודו .

שיוט זה הוא גם אמצעי וגם מטרה בפני עצמה, כחלק מהכשרתו של לומד עצמאי .

התנסות בלמידה שיתופית בקבוצה ובלמידה אינדיווידואלית .

ניצול ערוצי התקשרות לקבלת סיוע או מידע ממומחים .

עיבוד תוצרי למידה, כמו מצגות, והצגתם.

הפדגוגיה הדיגיטלית אמורה להשתלב באופן אינטגרלי בתהליך ההוראה-למידה, שכן היא מאפשרת לנו הבניית ידע ממקורות מידע שונים ומגוונים, הצלבה והעמקה שאי אפשר להשיג באמצעות ספרי הלימוד. בד בבד, הפדגוגיה הדיגיטלית מאפשרת לנו להמחיש את התקופה באופן רחב, רב־תחומי ומשמעותי יותר.