הערכה כמעצבת הוראה

בסוגיית ״הערכת הישגים" קיימות שתי גישות מרכזיות השונות זו מזו
א. הגישה האיכותית, שלפיה נתפסת ההערכה כ"הערכה לשם למידה" (הל"ל), המוכרת גם בכינוי ״הערכה מעצבת".
ב. הגישה הכמותית, שלפיה נתפסת ההערכה כ"הערכה של הלמידה" (הש"ל), המוכרת גם בכינוי ״הערכה מסכמת".
כותבי מסמך זה ממליצים לאמץ את הגישה האיכותית בהערכה (הל"ל) כדי לשפר את ההוראה ולקדם את הלמידה. לפי גישה זו, ההערכה אינה אירוע חד־פעמי המתרחש בנקודת זמן נתונה וידועה מראש. ההערכה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה וההוראה (הל"ה – הוראה־למידה־הערכה). מטרתה היא שהלומדים והמורים יבחנו לאורך תהליך הלמידה באיזו מידה הושגו היעדים, יאתרו נקודות חוזק, קשיים וכשלים, ויתכננו את המשך הלמידה בהתאם לכך.
שיטת הערכה זו מכוונת את הלומדים ואת המורים לאסוף ראיות על עשייתם והבנתם תוך שיפוט של הראיות המצטברות. יסודה של גישה זו הוא בתפיסה הקונסטורקטיבית של הלמידה, המדגישה את יצירת הידע והבנייתו על ידי הלומדים בתהליך בנייה פרשני, כלומר תוך חיפוש משמעות ופרשנות לידע ההולך ונבנה. למידה כזו כרוכה בפיקוח התלמידים על תהליכי למידתם, בהערכת תהליך הלמידה והידע הנבנה ובהתאמת אסטרטגיות של למידה וחשיבה לפי הצורך.
להלן פירוט הכלים המרכזיים להערכה שניתן לעשות בהם שימוש מושכל במהלך הלמידה וההוראה. באמצעות כלים אלה אוספים התלמידים והמורים ראיות על תהליכי הלמידה ומעריכים את הבנת הנלמד, מפרשים ראיות אלה ומיישמים את מסקנותיהם כדי לקדם את הישגי התלמידים:

• יומני תיעוד הלמידה (תיעוד ורפלקסיה);
• תלקיטים (פורטפוליו);
• מבחנים מסוגים שונים (בתנאי שיפותחו על פי העקרונות הנ"ל)

• הפרק נכתב על פי: צופיה יועד, "הערכה", תוכנית לימודים במקרא לבית הספר הממלכתי, משרד החינוך התרבות והספורט, האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים, 2002
• מ' בירנבוים, צ' יועד, ש' כץ, ה' קימרון, בהבניה מתמדת, סביבת למידה מתוקשבת לפיתוח מקצועי של מורים בנושא תרבות ההל"ה המטפחת הכוונה עצמית בלמידה (יחידה 7), משרד החינוך התרבות והספורט והוצאת מעלות, ירושלים ותל אביב 2004
• דוגמאות ליומני תיעוד הלמידה, לתלקיטים ולכלים נוספים בהערכה, ראו ב: מ’ בירנבוים, חלופות בהערכת הישגים, רמות, תל אביב 1997; מ’ בירנבוים (עורכת), הערכה מושכלת– מתאוריה למעשה, רמות, תל אביב 1999; ר’ רז, ש’ בן־אליהו (עורכים), איך עושים את זה, מדריך מעשי לחלופות להערכת הישגים, משרד החינוך התרבות והספורט, האגף לתכנון ולפתוח תוכניות לימודים ומעלות, ירושלים ותל אביב תשס״ג; חנה אדן (עורכת), מדריך להוראת אזרחות, משרד החינוך התרבות והספורט, האגף לתכנון ולפתוח תוכניות לימודים ומעלות, ירושלים ותל־אביב תשס"ד.

יומן תיעוד הלמידה הוא אחד מכלי הלמידה וההערכה המעודדים התבוננות פנימה על תהליכי הלמידה ועל הבנת החומר הנלמד. ביומן כותבים הלומדים הערות ומחשבות על תהליך למידתם ועל הישגיהם. הנחיית הלומדים לחשיבה ולכתיבה רפלקטיביות מאפשרת להם להתבונן ממרחק של זמן על המהלכים שעברו ועל תוצאותיהם.
החשיבה והכתיבה הרפלקטיבית ביומני תיעוד הלמידה ממקדת את הכותבים בניתוח הנעשה, באיתור מהלכים מוצלחים ובהבנתם, ובאיתור נקודות הדורשות שיפור, לצורך לתכנון המשך הלמידה. באמצעות יומני תיעוד הלמידה המורים מנהלים דיאלוג כתוב עם תלמידיהם, ואילו הלומדים מנהלים דיאלוג פנימי – עם עצמם, וחיצוני – עם מוריהם ולעתים אף עם עמיתיהם. דיאלוגים אלה מספקים ראיות משמעותיות עבור הלומדים ועבור מוריהם על תהליכי הלמידה שלהם ועל מידת הבנתם את הנלמד.

תלקיט הוא אוסף מכוון של חלק מעבודות הלומדים, שנבחרו במהלך השנה בקפידה על ידי הלומדים לצורך הבאתם כראיות למהלכי הלמידה ולביצועי ההבנה שלהם בחומר הנלמד. התלקיט משקף את מאמציהם, את התקדמותם ואת הישגיהם של הלומדים במקצוע הנלמד. התלקיט משמש מכשיר להערכה מתמשכת של תהליך הלמידה ושל תוצאותיה, ומעיד על תהליך הבניית הידע של הלומדים. מאחר שהתלקיט נבנה על ידי כל לומד ולומדת, הוא אמצעי לביטוי עצמי וייחודי.

עקרונות לבניית התלקיט:

• הלומדים יקבעו וינסחו עם המורים: א. קריטריונים ברורים לבחירת החומר שייכלל בתלקיט; ב. קריטריונים ברורים לשיפוט החומר.
• הלומדים יהיו אחראים לניהול התלקיט לאורך השנה ולבחירת הראיות שייכללו בו.
• בתלקיט אפשר לכלול פריטים מסוגים שונים – פריטים כתובים, מוקלטים, חזותיים וכדומה, כגון: שיעורי בית, מבחנים, תוצרי מטלות ביצוע, תוצרי חקירה עיונית; דוח, דגם, מצגת, עיתון וכדומה; רפלקסיה והערכה עצמית, הערכות עמיתים, תצפיות.
• כל פריט שייבחר להיכלל בתלקיט ילווה בהסבר: מדוע נבחר, מה הוא נועד לייצג, איך נוצר, מה היו הקשיים הכרוכים בביצועו, מה היו דרכי ההתמודדות עם הקשיים, מה הערך המוסף של פריט זה לעולם הידע של הלומדים, וכדומה.

קיימים שלושה סוגים עיקריים של תלקיטים:
א. תלקיט עבודות נבחרות שבו הלומדים מציגים את העבודות הטובות ביותר שביצעו לאורך השנה.
ב. תלקיט תהליך, שבו הלומדים מציגים עבודות המבטאות את תהליך למידתם, ולכן הוא כולל עבודות טובות וטובות פחות, ובתנאי שייצגו את התפתחותם של הלומדים
בתהליך הלמידה.
ג. תלקיט משולב – המשלב בין שני הסוגים האלו.
חשוב מאוד שהמורים והלומדים יגדירו לעצמם מראש מהי מטרת התלקיט ואיזה שימוש ייעשה בו, ויבנו במשותף קריטריונים ברורים להערכתו.

המבחן ככלי הערכה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההוראה־למידה. בתהליך זה של הוראה־למידה והערכה צריכה להיות הלימה בין מטרות ההוראה לבין דרכי הביצוע (אסטרטגיות הוראה־למידה) ודרכי ההערכה.
הבחנים והמבחנים ייערכו בכתב או בעל־פה בזמן מוגדר, על יחידת חומר מוגדרת, לעתים גם עם ספר פתוח ותוך שימוש מושכל בחומרי עזר. הבחנים והמבחנים ייערכו במסגרת הכיתה או כמבחן בית.

המבחן עשוי לשמש את המורים באופנים שונים ולמגוון יעדים:

• כלי מאבחן לתכנון פעולות ההוראה־למידה בהתאם לצורכי התלמידים.
• משוב למורה ולתלמידים על תהליך למידה שהתרחש בכיתה ועל התפתחות החשיבה של התלמידים.
• כלי מעקב מתמיד אחר תהליך ההוראה־למידה לשם עיצוב ההוראה.
• כלי לסיכום תהליך ההוראה־למידה.

על המבחן לכלול מגוון שאלות הדוגמות דגימה רחבה של תכנים. כמו כן יכלול המבחן מיומנויות ותפקודי חשיבה המוגדרים במטרות ההוראה של תוכנית הלימודים, שאת מידת השגתם מבקשים להעריך. לשם כך ייבנה מבחן שיש בו תקיפות גבוהה – כלומר הוא בודק את מרב מטרות ההוראה והנושאים שנלמדו בכיתה.
לפיכך יכלול המבחן שאלות ברמות חשיבה גבוהה – הערכה, שיפוט, יישום, מיון מידע – לצד שאלות הבודקות מיומנויות של ידע והבנה ברמה בסיסית, או שאלות המשלבות רמות חשיבה שונות. אין להסתפק במבחן המכיל שאלות שמתבססות על זיכרון ושינון בלבד.