מבנה ומטרות

התוכנית מתמקדת בנושאים נבחרים משלוש תקופות: העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה. התוכנית מציגה את הנושאים, את המטרות, את הרעיונות המרכזיים ואת מוקדי הלמידה בכל שכבת גיל.
מסמך תוכנית הלימודים הוא כלי בידי המורה בתכנון ההוראה. מאחר שפיתוח חשיבה היסטורית, הבנה מעמיקה של הנושאים וטיפוח חשיבה מסדר גבוה הם ממטרותיה המרכזיות של התוכנית, הובאו בכל נושא דוגמאות לשילוב אפשרי של מיומנויות למידה עם תכנים, והצעות דידקטיות למורה.

פירוט הנושאים על פי שכבות הגיל:

כיתה ו': העת העתיקה – העולם היווני־רומי והיהודים
יחידה 1: העולם היווני והיהודים
יחידה 2: העולם הרומי והיהודים

כיתה ז': ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת – נוצרים, מוסלמים ויהודים
יחידה 1: ימי הביניים
יחידה 2: העת החדשה המוקדמת

כיתה ח': העת החדשה – יצירת חברה חדשה והתפתחות המדינה המודרנית, ומקומם של היהודים בתהליכים אלה.
יחידה 1: הנאורות והמהפכות
יחידה 2:  מאבקים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים בעקבות המהפכות

כיתה ט': העת החדשה – העולם והיהודים בחילופי המאות, מהרבע האחרון של המאה התשע עשרה ועד שנת 1939
יחידה 1: העולם בחילופי המאות – המירוץ האימפריאליסטי
יחידה 2: מלחמת העולם הראשונה והשלכותיה
יחידה 3: בין שלום למלחמה
יחידה 4: מבית לאומי למדינה בדרך – ארץ ישראל בין מלחמות עולם

1. הכרת אירועים היסטוריים מרכזיים, הבנת השפעתם של תהליכים היסטוריים רחבים, ובירור השלכותיהם על תולדות ישראל והעמים.
2. מודעות להשפעות גומלין בין עמים וחברות במהלך ההיסטוריה.
3. הבנה כי המציאות בהווה מושפעת מאירועים ותהליכים שהתרחשו בעבר ועוצבו בידי בני אדם, ושמעשי בני האדם בהווה ישפיעו על עיצוב העתיד.
4. הבנה כי הפעולה האנושית מּונעת על ידי גורמים שונים ומגוונים.
5. הבנת השפעתן ותרומתן של דמויות מרכזיות במהלך היסטוריה על החברה ועל תהליכים היסטוריים.
6. מודעות לקיומן של נקודות ראות שונות לגבי כל נושא, אירוע או תהליך, הנובעות מהשקפת עולמם של בני התקופה ושל ההיסטוריונים החוקרים.
7. הבנה כי לצד השוני בין בני אדם בחברות שונות, קיים דמיון בסיסי בין בני האדם.
8. הבנת עמדת האחר והערכת אנשים על פי מעשיהם ולא על פי השתייכותם הקבוצתית )גזע, אומה, מעמד, דת(.
9. טיפוח כבוד וסובלנות כלפי מסורות ודרכי חיים של אנשים ושל חברות שונות.
10.  פיתוח אסטרטגיות חשיבה, כישורים ומיומנויות:

• התמצאות בציר הזמן – לפני הספירה ואחרי הספירה.
• יישום – יכולת להשתמש בידע ובמיומנויות שנרכשו במצבים חדשים.
• השוואה – הגדרת תבחינים להשוואה וזיהוי הדמיון והשוני על פי תבחינים.
• מיון – יצירת קטגוריות על בסיס תכונות משותפות של פריטים וקיבוץ פריטים לקבוצות על פי הקטגוריות.
• איתור ואיסוף מידע ממקורות מידע מגוונים ורלוונטיים:
  - טקסטואליים: ספרים, מחקרים, מסמכים, מפות מושגים וכדומה.
  - חזותיים: גרף, מפה, תצלום, תרשים וכדומה.
  - ייצוגי מידע קוליים: מנגינה, צלילים מוסכמים, טקסט מילולי מוקלט וכדומה.
  - ייצוגי מידע משולבים )מולטי־מדיה(: מצגות אור־קוליות, סרט מצולם, אנימציה וכדומה.
• הבחנה בין מקורות מידע ראשוניים לבין מקורות משניים, ובחירה מושכלת של מקור המידע בהתחשב בסוג התוכן שהמקור מספק, כגון עמדה, תוכן עובדתי, תוכן רשמי.
• קריאה, צפייה והאזנה ביקורתית – טקסטים כתובים (כגון מקורות היסטוריים, ספרות יפה); מקורות חזותיים (כגון ממצאים ארכאולוגים, מפות, מטבעות, תמונות, דיאגראמות, גרפים, סרטים); אודיו; ומקורות נוספים הרלוונטיים לנושא.
• זיהוי רכיבים וקשרים – ניתוח הטקסט בהקשר שבו הוא נתון; הבחנה בין עיקר לטפל; זיהוי הרעיונות המרכזיים בטקסט; הבחנה בין עובדה לבין עמדה, טענה והשערה; הבחנה בין סיבות לבין תוצאות ומסקנות; זיהוי נקודת המבט של הכותב ו/או השקפת עולמו; זיהוי הטיעונים בטקסט וניתוחם בזיקה לעמדות המרכזיות של הכותב; גילוי הנחות סמויות.
• הצדקת הידע והערכתו
• הסקת מסקנות מבוססות ומנומקות
• מיזוג מידע – חיבור בין רעיונות מרכזיים לבין פרטי מידע חשובים ממקורות מידע שונים כדי ליצור ידע חדש.
• הצגת המידע בצורה בהירה ומשכנעת
• טיעון – ניסוח טענה והנמקתה באופן משכנע.
• שיח טיעוני – השתתפות פעילה בדיון, תוך ניסיון לשכנע בצדקת טענה נבחרת.
• הערכת מידע מבחינת הרלוונטיות והאמינות.
• שאילת שאלות – ניסוח שאלות הדורשות בירור בסוגיות שונות.
• עבודה בצוות והשתתפות פעילה בדיון:
  - שמירה על כללי שיח תרבותיים;
  - קבלת החלטות בצוות;
  - קבלת משוב וביקורת והיכולת ליישמם;
  - מתן משוב וביקורת בונה, מנומקת ומבוססת;
  - יכולת להעריך את עבודת הצוות ואת תרומתו הייחודית של כל אחד מחברי הצוות לעבודה המשותפת.