רציונל

מסמך זה מציג עקרונות, הנחות יסוד ויעדים של תוכנית הלימודים, וכן תוכני הוראה והישגים מצופים מן התלמידים בהתאם לרמת הלימוד שנקבעה.

המסמך מיועד לסייע למורים, למנהלי בתי ספר ולמפקחים בחטיבה העליונה בבניית התוכנית להוראת השפה והתרבות האיטלקית. 

התוכנית נועדה לסייע גם לממונים על הכשרת מורים בלימודי השפה, לרכזי המקצוע בבתי הספר, למחברי ספרי הלימוד ולמפתחי עזרי ההוראה (ספרי דקדוק, מילונים, עזרים אור-קוליים, אמצעים דיגיטליים), לבוחנים ולמחברי שאלוני הבחינות. 

חזרה לראש הדף

א. מבוא: חשיבות לימוד השפה האיטלקית בישראל

השפה האיטלקית היא אחת מחמש השפות הנלמדות ביותר בעולם. איטלקית היא השפה הלאומית של איטליה מאז איחודה ב-1861. השפה שגורה כיום בפיהם של שבעים מיליון בני אדם, מהם כשישים מיליון איטלקים החיים באיטליה, וכעשרה מיליון המתגוררים ברחבי העולם. 

השפה האיטלקית משמשת כלי להכרת המורשת האיטלקית, שחשיבותה רבה בתולדות התרבות המערבית. לימוד האיטלקית מרחיב את האופקים ופותח צוהר אל עולם עתיר מסורות היסטוריות וקדמה מדעית, ואל תרבות עשירה ומגוונת הכוללת אומנות פלסטית וחזותית, ספרות, מוזיקה, אופרה, תיאטרון, קולנוע, אדריכלות, עיצוב, שימור, צילום, אופנה וגסטרונומיה.

למדינת ישראל יש קשרי גומלין רציפים עם איטליה – לא רק בתחום התיירות, כי אם גם בתחומי המדיניות, התרבות, המדע, התעשייה והמסחר. 

קשר הדוק זה נובע הן מן הקרבה הגאוגרפית והן מן השורשים ההיסטוריים המשותפים לשתי האומות. מסורת זו הטביעה בשני העמים ערכים דומים, המבוססים על הזהות הים-תיכונית, על המשפחה, על הסולידריות ועל הסובלנות. התנועה הציונית שאבה את השראתה, בין השאר, מהתנועה הלאומית האיטלקית (ריסוֹרג'ימֶנטוֹ), כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהגותם של כמה מאבות הציונות (משה הס, תיאודור הרצל וזאב ז'בוטינסקי). 

לאור האמור לעיל החליט משרד החינוך לאפשר לתלמידים בחטיבה העליונה בבתי הספר במדינת ישראל לבחור בלימוד השפה האיטלקית. למטרה זאת הוקמה בסוף שנת 2009 ועדת מקצוע לשפה האיטלקית. ועדה זו פיתחה את תוכנית הלימודים ואת המתווה לבחינת הבגרות באיטלקית. 

חזרה לראש הדף

ב. קהילת שוחרי התרבות האיטלקית בישראל

בישראל קיימת קהילה של יהודים ממוצא איטלקי, המונה כ-14,000 חברים. חברי הקהילה חיים בכל רחבי הארץ. הם מעורים בכל תחומי החיים במדינה וגאים בשורשיהם התרבותיים האיטלקיים. יש לציין את הקהילה היהודית-איטלקית בירושלים. זו קהילה תוססת וגדולה שחבריה מתקבצים סביב בית הכנסת העתיק, השוכן במרכז העיר ליד המוזיאון הייחודי ע"ש א. ש. נכון לאומנות יהודית איטלקית. כמו כן קיים בישראל ארגון של עולי איטליה.

שורשיה של הקהילה האיטלקית בישראל נטועים בקהילה היהודית, שהתקיימה באיטליה במשך 2,200 שנה. זו הקהילה היהודית העתיקה ביותר באירופה, שקיימה חיי תרבות יהודיים בשילוב עם התרבות האיטלקית. אבני דרך בולטות במורשת התרבותית של יהודי איטליה הן יצירותיהם של רבנים, סופרי סת"ם, מדפיסים, מוזיקאים, אוּמנים ומשוררים, והיא מזינה מסורות עשירות שתרמו רבות לתולדות היהדות בכללותה. 

הקהילות היהודיות הגדולות ביותר באיטליה נמצאות כיום ברומא, במילאנו, בפירנצה, בוונציה ובטורינו. הן מונות כ-35,000 יהודים.

לימוד השפה האיטלקית יאפשר לצאצאיהם של ישראלים ממוצא איטלקי להתחבר לשורשיהם, לחקור את תולדות משפחתם, לקרוא מסמכים היסטוריים ולתקשר מילולית עם הקשישים שבבני הקהילה. 

הרצון להוריש את השפה והתרבות האיטלקית חי ופועם גם בקרב קהילת יוצאי לוב בישראל (כ-80,000 נפש), שספגו את התרבות האיטלקית בנעוריהם, בתקופה שבה לוב הייתה מושבה של איטליה. 

גם העוסקים בתחומי האומנות השונים (מוזיקה, אופרה, תיאטרון, קולנוע, עיצוב), ואלו אשר עוסקים בארכיאולוגיה, בשימור יצירות אומנות ובאדריכלות, וכל חובבי התרבות הקלאסית – כל אלה מטפחים את ידיעת השפה האיטלקית בקרב הישראלים.

נוסף על כך, ישראלים רבים מקיימים קשרים אקדמיים, מדעיים ומסחריים עם איטליה, ועל כן הם לומדים את השפה האיטלקית כדי שתהיה שגורה בפיהם, וגם הם חפצים להנחיל אותה לבני משפחותיהם.

חזרה לראש הדף

ג. תוכנית הלימודים – מבנה ותכנים

לימוד השפה האיטלקית הוא מקצוע בחירה בחטיבה העליונה (אין הוא חלופה ללימוד השפות עברית, אנגלית וערבית, שהן מקצועות חובה). נוסף על לימוד השפה, משולבים בתוכנית תוכני התרבות האיטלקית לדורותיה, שכן חשוב ללמוד את השפה האיטלקית בשילוב עם מורשת התרבות העשירה של איטליה.

על פי גישה זו, ייחשפו הלומדים למגוון טקסטים (כתובים ודבוּרים), המייצגים את הרבדים השונים של השפה האיטלקית ואת מורשת התרבות האיטלקית.

תוכנית הלימודים באיטלקית כוללת שתי רמות לימוד

  • 3 יחידות לימוד (רמה בסיסית) 
  • 5 יחידות לימוד (רמה מוגברת)

הלימוד לרמת 5 יחידות לימוד הוא הרחבה של הנלמד ב-3 יחידות לימוד, הן בתחום השפה והדקדוק והן בתחום התרבות. התחומים הללו קשורים ביניהם בקשר הדוק.

מפרט התכנים נחלק לשלושה חלקים: תכנים פונקציונליים, כללי הדקדוק ותכנים נושאיים ותרבותיים.

תכנים פונקציונליים

תכנים אלה מציינים את התפקודים התקשורתיים שהתלמידים ירכשו ויתנסו בהם בתהליך הלמידה, ואשר יאפשרו להם להשתמש ביעילות בשפה למטרות שונות ובהקשרים שונים.

כללי הדקדוק:

פירוט הידע הדקדוקי שהתלמידים צריכים לרכוש באופן שיטתי באמצעות התכנים הפונקציונליים והנושאיים.

אוצר מילים ותכנים נושאיים ותרבותיים

תכנים אלה מציגים את הנושאים שעליהם מתבססת הלמידה בכיתה, והם מסגרת לביסוסם של התכנים הפונקציונליים ושל כללי הדקדוק. כמו כן, תכנים אלה מרחיבים את אופקיו של התלמיד בתחום התרבות האיטלקית.

חזרה לראש הדף

ד. הוראת האיטלקית על פי התקן האירופי להוראת שפות

תוכנית לימודים זו מציגה את הקורפוס המורפולוגי, התחבירי והלקסיקלי ואת המיומנויות התקשורתיות הנדרשות מלומדי השפה האיטלקית בחטיבה העליונה בבתי הספר בישראל. 

התוכנית גובשה על בסיס ההנחיות של מועצת אירופה מ-1996, וזאת מכיוון שהוראה של כל שפה אירופית כשפה זרה (בין שבאירופה ובין שבארצות אחרות בעולם) נדרשת להתבסס על העקרונות והקריטריונים שנקבעו במסמכי הוראת שפה אירופית כשפה זרה. 

המטרה הכללית של התוכנית האירופית ללימוד שפה זרה היא לקבוע תקן אחיד למידת השליטה במיומנויות התקשורתיות בכל שפה אירופית נלמדת. 

התוכנית האירופית כוללת שלוש רמות ידע, וכל אחת מהן נחלקת לשתי רמות (סך הכול שש רמות): 

  • A - דובר ברמה בסיסית
    A1 - רמת מגע
    A2 - רמת הישרדות
  • B - דובר עצמאי
    B1 - רמה מתקדמת או על סף עצמאות
    B2 - רמה עצמאית
  • C - דובר מומחה
    C1 - אוטונומי
    C2 - מוסמך

תוכנית הלימודים בשפה האיטלקית במערכת החינוך במדינת ישראל מכוונת לרמה B1.

הלומדים במסגרת תוכנית זו נדרשים לדעת או לבצע:

  • פעולות תקשורתיות, כגון פעולות קליטה, הפקה, אינטראקציה ותיווך
  • מיומנויות פונטיות-פונולוגיות 
  • קטגוריות דקדוקיות (מורפולוגיות ותחביריות) וארגון השיח 
  • מיומנויות תקשורתיות חוץ-לשוניות 
  • זיהוי סביבות חברתיות ותרבותיות שאפשר ליישם בהן מיומנויות ופעולות תקשורת
  • מושגים בסיסיים בתרבות ובספרות האיטלקית
חזרה לראש הדף

ה. דידקטיקה של הוראת השפה והתרבות האיטלקית

תוכנית הלימודים להוראת השפה האיטלקית מתמקדת באקטיביות של הלומדים. אנשי המקצוע, שהיו אמונים על פיתוח התוכנית, ראו את הלומדים כ"שחקנים חברתיים" הנדרשים להגיע ליעדים (שאינם אך ורק לשוניים) בנסיבות ובהקשרים חברתיים ותרבותיים, ואלו באים לידי ביטוי במגוון טקסטים (כתובים או מושמעים). 

בהוראת השפה מוצב הטקסט במרכז. כל שיח בעל פה או בכתב בתהליך ההוראה והלמידה הוא בגדר ה"טקסט".

לטקסטים יש תפקידים שונים בחברה (לספר, לתאר, להזמין, להסביר וכדומה) ואפשר לבטא אותם באמצעים שונים: בקול, בטלפון, ברדיו, בטלוויזיה, בקולנוע, במחשב, במכשיר הקלטה, ברמקול, בדפוס, בכתב יד ועוד.  

מגוון הטקסטים המוצגים באמצעים השונים נכלל בתוכנית הלימודים באיטלקית, שכן הם מציגים מודלים טקסטואליים הנבדלים זה מזה (בהקשר, במבנה, ברמת העקביות והלכידות וכו').

ההתייחסות אל הטקסט היא כאל יחידה תקשורתית, שנוצרה באופן ספונטני בידי דוברי השפה כדי להעביר את המסרים הנחוצים לסיפוק הצרכים התקשורתיים של החברה. רצוי שהטקסט, שהתלמיד ייחשף אליו במהלך הלימוד, יהיה אותנטי ככל האפשר, כדי שהלומד יוכל בהדרגה ובאופן פעיל להבין ולקלוט את מציאות החיים החברתיים באיטליה, להתנהל במדינה באופן עצמאי ולשלוט במודלים לשוניים אקטואליים ההולמים את ההקשר. 

באינטראקציה המתרחשת פנים אל פנים, האנשים מקיימים קשר עין זה עם זה ויכולים להפעיל אסטרטגיות תקשורתיות משלימות.

טקסטים בעל פה, המועברים בתיווך טכנולוגי (קולנוע, רדיו, טלוויזיה, טלפון, שיחות ועידה וכדומה), מופקים עבור נמען שלעיתים אינו יכול להגיב ישירות או יכול לעשות זאת רק ממרחק. לפיכך הם מתאימים להקלטה, להאזנה חוזרת, לצפייה חוזרת, לחלוקה לקטעים, לתמלול ולתרגום תוך-לשוני. 

המודולה של העבודה הדידקטית יכולה להתחלק לשני שלבי עבודה: בשלב הראשון, שמטרתו הבנה כללית של הטקסט, מעורבת האונה הימנית של המוח. זהו שלב משחקי, יצירתי, אומנותי, רגשי ומחדיר מוטיבציה. בשלב הזה המורה מסייע לתלמיד, באמצעות אסטרטגיות ייעודיות, להפעיל את המיומנויות הכלליות שרכש כדי לייצר תקשורת ממשית ולהקל את הבנת הטקסט. 

השלב השני, מטרתו הלמידה הלשונית ומעורבת בו האונה השמאלית של המוח. הוא מתחיל בניתוח של הטקסט כדי להגיע לפירוקו ולהרכבתו מחדש בטכניקות הולמות של הוראת הלשון. זהו הרגע שבו הלומד נדרש להפעיל על התכנים הלשוניים את המיומנויות הלשוניות שרכש בעבר ואת יכולות ההבחנה, ההתעמקות והסינתזה.