- יש לפתח בהדרגה את ארבע מיומנויות השפה: הבנת הנשמע, הבעה בעל-פה, הבנת הנקרא והבעה בכתב.
- עקרונות וכללי הדקדוק של השפה יילמדו בהקשר טקסטואלי ומתוך גישה פונקציונלית, המעמידה במרכז את טיפוח הכשירות הלשונית של התלמידים: הרחבת אוצר המילים; שיפור ההבעה בעל-פה, ההבעה בכתב וההבנה של הטקסטים; שימוש תקין בלשון – הגייה, כתיב, תחביר ומשמעות.
- הקניית השפה תיעשה בהדרגה, והלימוד ייבנה בצורה ספירלית: כל שלב יתבסס על שלב קודם וירחיב אותו, וכך ילכו ויתפתחו באופן הדרגתי הכישורים הלשוניים.
- בהתאם לעקרון הלימוד הספירלי, יש לחזור ולתרגל את אוצר המילים שנלמד בשיעורים הקודמים ואת כללי הדקדוק ולהרחיבם משיעור לשיעור.
- תוכני הלימוד ייבחרו בהתאם לגיל הלומדים ולתחומי ההתעניינות שלהם ויהיו רלוונטיים, משמעותיים ואקטואליים עד כמה שאפשר.
- יש לעודד לימוד פעלתני המשלב משחקים לימודיים, עבודה אישית או קבוצתית, עבודות חקר ומיזמים (פרויקטים) בתהליך הלמידה, כדי לעורר בתלמידים סקרנות ומוטיבציה לחפש מידע ולהרחיב את ידיעותיהם בשפה האיטלקית ובתרבותה.
- בתהליך ההוראה והלמידה תפותח הלמידה האוטונומית של הלומדים, במטרה להביאם ליכולת לימוד עצמי.
- יש לעודד למידת עמיתים: למידה המתרחשת בקבוצה של לומדים סביב נושא משותף. בלמידה כזאת כל חבר בקבוצה הוא שותף, לומד וחוקר. למידה זו מפתחת תחושה של שותפות, אחריות, כבוד לזולת ואכפתיות.
- יש לשלב אמצעי למידה מתקדמים של תקשוב ולמידה מרחוק, זאת כדי להפוך את הלמידה חווייתית ורלוונטית יותר. למידה כזו מאפשרת עניין, עבודה עצמית, יצירתיות ולימוד המותאם לתחומי העניין שלו ולרמתו של כל תלמיד.
- יש לחזק את הקשר בין הנלמד באיטלקית לבין תחומי דעת משיקים (למשל, אומנות, קולנוע או היסטוריה) וליצור זיקה מפרה ביניהם.
- יש לשלב במסגרת לימודי האיטלקית למידה חוץ כיתתית (סיורים באתרי מורשת איטלקית, מוזיאונים, בתי כנסת איטלקיים עתיקים ופעילות העשרה).
- יש להתאים את דרכי ההוראה לצורכי התלמידים ולהיות ערים לשונות ביניהם.