תוכנית הלימודים באומנות לבתי הספר היסודיים מיועדת להוראת כל תלמידי ישראל בכל המגזרים. התוכנית מעוגנת בחוק יסוד חינוך משנת 1951. על פי הוראת החוק, יש ללמד את אחת מהאומנויות לפחות, במהלך כל שנות בית הספר היסודי, במשך שעתיים שבועיות (אומנות חזותית, תיאטרון, מחול, מוזיקה, קולנוע).
התוכנית המוצעת נותנת מענה ללמידה, להוראה ולהערכה משמעותיות, כפי שהן באות לידי ביטוי בחוזר מנכ"ל עה/2, אוקטובר 2014, העוסק בלמידה משמעותית.
התוכנית מותאמת להוראה של שעתיים בשבוע, על פי דגם פתוח ומודולרי המוצע למורה, ומחלקת את לימודי האומנות לשלוש חטיבות גיל: כיתות א-ב, כיתות ג-ד וכיתות ה-ו.
מאז שנות השבעים של המאה העשרים לא נכתבה תוכנית לימודים באומנות לבתי הספר היסודיים. כתיבת התוכנית חיונית למורי האומנות, לאור השינויים הרבים שהתחוללו בעולם מאז כתיבת התוכנית הקודמת. ההנחה היא כי דווקא לאור האפשרויות הבלתי מוגבלות הקיימות כיום להשגת ידע, יש צורך למיין, לארגן, להבהיר ולנסח את המטרות, את התכנים ואת אסטרטגיות ההוראה הדרושים למורי האומנות, כדי לאפשר להם מסגרת עבודה נוחה, איכותית ויעילה. על התוכנית החדשה לייצג ולקדם את מקומה של האומנות החזותית במערכת החינוך.
השאלות שהעסיקו את הכותבים כללו, בין השאר: מהי משמעותם של לימודי האומנות בבית הספר היסודי? לאילו ערכים אפשר וכדאי לחנך בגיל הצעיר באמצעות האומנות ומהו הידע שחשוב להקנות בגיל זה על האומנות והתרבות? מה מסוגלים ילדים לתפוס ולאילו מושגים, יצירות, מצבים וידיעות, אנו כמבוגרים היינו רוצים לחשוף אותם? כיצד רצוי לעגן את מגוון החוויות והגירויים שנחשפים אליהם הילדים בחיי היום-יום בלמידה משמעותית וערכית של מקצוע האומנות?
התוכנית נותנת מענה להוראה-למידה הן בהיבט המעשי של יצירה וביטוי חזותי והן בהיבט הפרשני של הבנת יצירות ודימויים בעידן החזותי. התוכנית מעודדת הוראה משתפת, המבוססת על דיאלוג וסובלנות לריבוי דעות ופתרונות. הוראה המבוססת על דיאלוג תאפשר בחינה של נושאים, אמצעים ופרשנויות. היא איננה מציעה שיעורים כ"מתכונים" סגורים ומוכנים לביצוע, אלא מציגה אבני דרך העומדות בתשתיתן של מטרות התוכנית ואת אופני השימוש בהן, לצורך בניית שיעורי אומנות מרתקים ורלוונטיים ללומד ולמלמד כאחד. אבני דרך אלה שזורות זו בזו, והן אמורות לשמש את המורה בתכנון ובהערכה של יחידות ההוראה ומערכי השיעורים לאורך שנות ההוראה בבית הספר. בצד הצבת היעדים והחלוקה לגילים, התוכנית מניחה שהמורים לאומנות הם אלה המכירים את תלמידיהם ואת קהילת בית הספר שבו הם מלמדים, ולכן הם אלה שידעו להתאים לתלמידים ולתנאים בצורה המיטבית את המוצע בתוכנית. כמו כן, התוכנית תסייע לקביעת שפה משותפת וסטנדרטים אחידים להוראה, ללמידה ולהערכה, שיהיו מוכרים על ידי כל הגורמים השותפים לעשייה החינוכית-אומנותית בתוך משרד החינוך ומחוצה לו.
