רציונל

למידה משמעותית

תוכנית למידה משמעותית באמנות חזותית לבית הספר היסודי מבססת ומעודדת למידה רלוונטית לחייהם של הלומדים ונוגעת בנימי נפשם תוך שהיא מערבת היבטים מגוונים של התנסויות שכליות, רגשיות, חברתיות-ערכיות, גופניות, אמנותיות, יצרניות ואחרות. לימודי האמנות מפתחים בתלמיד יכולות כגון אינטואיציה, רפלקציה, גמישות מחשבתית, יצירתיות וביטוי הזהות של היחיד; אלה יתנו יתרון ייחודי לבוגר לימודי האמנות בעולם העבודה העתידי.

תרבות חזותית

חיי היומיום בעולם העכשווי מורכבים ממסרים חזותיים רבי עצמה, לצד המסרים המילוליים. הדימויים החזותיים נוכחים במרחבים פרטיים ובמרחבים ציבוריים: במחשב, בתקשורת, בפרסומות, ביצירה לגווניה, באדריכלות, בעיצוב ובתרבות בכללותה. מכאן, שבצד החשיבות של פיתוח הדמיון והיצירתיות כמטרות מרכזיות של החינוך לאמנות, התגבשו בעשורים האחרונים מגמות המכלילות את עולם האמנות בתוך מסגרת רחבה יותר של "תרבות חזותית". מגמות אלו ניתנות ללימוד, להבנה, לניתוח ולפרשנות באמצעות חינוך חזותי. כך הופכים התלמידים מצרכנים סבילים ליחידים פעילים, בעלי יכולת שיפוט וביקורת על הייצוגים החזותיים אליהם הם נחשפים.

גיבוש זהות

לימוד האמנות מאפשר לילדים לפתח זהות איתנה של עצמם כיחידים וכשותפים בקבוצת בני גילם, כאזרחים ובוגרים עתידיים בחברה ובתרבות לה הם שייכים.

בין-תחומיות

הגישה הבין-תחומית ללימודי אמנות מאפשרת להציג את האמנות בהקשרים רחבים הרלוונטיים לחברה ולתלמידים. למידה בין תחומית על בסיס פרויקטים מאפשרת גישה הוליסטית המכוונת את התלמיד לפתרון בעיות מתוך הסתכלות רחבה וראיה מרובדת הנחוצה לו במסגרת המיומנות של המאה ה-21, יצירת הקשרים וחיפוש אחר ידע תוך איזון בין האינטלקטואלי, החושי, הפיזי והמוסרי, ועוד. למידה מסוג זה מאפשרת לקשר בין חומר הלימודים לבין הבעיות הרבות שבהן התלמידים נתקלים בחיי היום-יום.

פיתוח הדמיון

לימודי האמנות מזמנים יצירה רעננה המגלמת דבר-מה שעדיין אינו בנמצא. פיתוח הדמיון מאפשר ליצור מתוך צירופים של דברים באופן חדש. היכולת לדמיין את מה שלא קיים, לצד פיתוח היכולת לפרק את הקיים לשם הרכבתו מחדש מפתחים חשיבה יצירתית, יכולות התנסות (ומתן חופש לטעות) וגם מתן אפשרות לביטוי רגשות, תחושות, מחשבות וחוויות של התלמידים בנושאים החשובים להם. הביטוי הרגשי, החוויתי, החושי הופך לתהליך של מימוש העצמי באמצעות התבוננות פנימה, מודעות והערכה עצמית. שיקולי הדעת והבחירות שנעשו נבחנים על ידי התלמיד, בין אם לפני היצירה, תוך כדי היצירה או בדיעבד.