- ABR - מחקר מבוסס יצירה: יצירה סדנאית המשלבת למידה עיונית ומחקרית. מדובר בפרקטיקה שמבקשת לקדם את מקצועיותם והתמחותם של תלמידי האומנות כיוצרים וחוקרים, תוך אינטגרציה בין יצירה ומחקר.
- פדגוגיית סטודיו מבוססת על שמונה הרגלי חשיבה לעבודה בסטודיו: התנסות בחומרים וטכניקות, מעורבות ואכפתיות בתהליך העבודה, פיתוח הרעיון (קונספט) והגמישות המחשבתית, שכלול ביטוי עצמי, פיתוח יכולות התבוננות ופרשנות, התמודדות עם כישלון מתוך נחישות והעזה, נתינת וקבלת משוב, הבנת השדה האומנותי בהקשרים רחבים.
- למידה השוואתית: מבוססת על השוואה בין מספר דימויים חזותיים על מנת להדגיש עקרונות ורעיונות בולטים. למשל השוואה בין תקופות, סגנונות ותפיסות מחשבה אומנותיות,בין יצירה מקורית ויצירות AI ועוד.
- הערכה: בחינה בתולדות האומנות והבנתה- כבחינה חיצונית, בחינת פרויקט הגמר ותוצרי הסדנה המעשית כבחינה פנימית, כולל הערכה חלופית מגוונת השמה דגש על יכולות ביטוי מילוליות דבורות וכתובות, על מיומנויות הרצאה ועמידה מול קהל ועל שימוש ביקורתי בכלי מחקר עדכניים בהם גם בינה מלאכותית - AI.
- היכרות רב מימדית ומגוונת תרבותית ומרחבית באמצעות למידת ציר הזמן וציר המרחב התכנית היא רב ממדית ומאפשרת נקודות מבט רבות על המציאות ועל האומנות בהקשרים של: מגוון חברתי, מגדרים, זהויות, תרבויות ואמנויות מכל תקופה היסטורית ומרחב גיאוגרפי.
- הבניית ידע חדש על בסיס ידע קודם ("יש מיש"): הבנת ציר הזמן באומנות, על בסיס רקע היסטורי. הבנת שפה ומאפייני האומנות העכשווית בהקשר ללמידת צירי זמן ומרחב ואומנות ישראלית מקומית.
- בינתחומיות: הוראת אומנות עכשווית תעודד למידה אינטרטקסטואלית, שמשמעה למידה מתוך שיח רחב המתייחס לתחומי דעת שונים.
ניתן להתייחס לבינתחומיות במספר אופנים:
א. היצירה היא תוצר של שיתוף פעולה בין מומחים מתחומי ידע שונים. למשל יצירות אומנות שנעשות כחלק משיתוף פעולה בין אומנות וגיאולוגיה, רובוטיקה, ביולוגיה ועוד.
ב. יצירת האומנות כנקודת מוצא, המבקשת להרחיב את הידע על נושא או סוגיה כלשהי, דרך ביטוייו באומנויות השונות ובתרבות הפופולרית (ספרות, קולנוע, תיאטרון, מחול, מוזיקה, עיצוב, מדיה).
ג. יצירות אומנות שיש בהן מופעי מדיה שונים בו זמנית (וידאו פרפורמנס, מיצב עם סאונד).
- פיתוח שפה אומנותית: פיתוח סגנון או שפה אישית בתהליכי היצירה. בתוך כך יושם דגש על היכרות רחבה עם מגוון מדיה אומנותיים ועם כתיבה רפלקטיבית, רלוונטית ואותנטית אודות היצירה ותהליך העבודה.
- בחירה: למורים תהיה יכולת לבחור את היצירות אותן הם מלמדים ולהתאים אותן להקשרי התכנית.
- ריבוד על פי שכבת גיל: חלוקה מומלצת של תכני הלימוד בין כל אחת מהשנים בתיכון.
- "גם וגם": שילוב בין למידה עיונית ומעשית ולמידה מבוססת חקר לאורך כל שנות הלימוד.
- צמצום והעמקה: בתכנית תהיה התמקדות במספר יצירות, אשר ילמדו לעומק, תוך קישור למגוון מקורות תרבותיים. היצירה תהווה נקודת מוצא ללמידה במעגלים הולכים ומתרחבים (לדוגמה: למידת הטכניקה, התקופה, האומן, הזרם, הלך החשיבה הפילוסופי, האג'נדה האידיאולוגית ועוד).
- למידה מחוץ לכיתה: מומלץ לחבר את התלמידים עם יצירות מקור ועם החוויה האומנותית החד-פעמית. לכן יש לשים דגש על יציאה מחוץ לכיתה ולבית הספר ועל למידה במוזיאונים, ביקורי סטודיו, שיח אומן ושיח גלריה, מיזמים של אומנות במרחב הציבורי וכו'.
- למידה סביב רעיונות גדולים: על מנת לסייע לקידום ידע פעיל, יש ללמוד את סוגי הידע השונים סביב רעיונות גדולים. מדובר ביעד למידה מרכזי של יחידת נושא בהוראת האומנות, המאגד את פרטי המידע הנלמדים למשמעות רלוונטית לעולמם של הלומדים תוך יצירת עניין וסקרנות.
