תלמידים כבדי שמיעה וחירשים - כו"ח

הקושי של ילדים עם חסך שמיעתי לפתח שפה דבורה הוביל להתפתחותן של שלוש שיטות תקשורת עיקריות:
א. השיטה האורלית (aural-oral approach): לפיה מוקנות לילד מיומנויות השפה הדבורה בלבד על בסיס תהליך השיקום השמיעתי ובתמיכה של תהליכי קריאת דיבור והפקת דיבור בהתאמה לצורכי הילד.
ב. תקשורת כוללנית: אשר לפיה התקשורת נעשית בשפה דבורה המלוּוה בו-זמנית בסימון. הדקדוק אשר מוקנה לילד הוא הדקדוק של השפה הדבורה והסימנים המלווים את הדיבור שאולים ברובם משפת הסימנים.
תקשורת זו מכונה בספרות המחקרית גם "תקשורת סימולטנית" (simultaneous communication) בשל השימוש הבו-זמני בדיבור ובסימון. ביישום של שיטה זו בארץ נהוג גם המונח "עברית מסומנת" או "ערבית מסומנת".
ג. הגישה הדו-לשונית - דו-תרבותית: בגישה זו מקנים לילד שתי שפות זו בצד זו - את שפת הסימנים אשר נהוגה בקהילת החירשים ואת השפה הדבורה. בשיטה זו כל שפה מוצגת לתלמידים כשפה נפרדת ומלאה העומדת בפני עצמה, בדומה להוראה של שתי שפות דבורות במודל דו-לשוני.

הטיפול החינוכי בילדים כבדי שמיעה וחירשים הינו ארוך טווח והוא דורש הנגשה אקוסטית של סביבת הלמידה, בחירה בשיטת תקשורת בהתאמה ליכולות הילד ולאפיוני המשפחה והעדפותיה וכן הפעלת אסטרטגיות תקשורתיות, תוכניות לימודים ודרכי התערבות המותאמות לתלמידים אלה.

ילדים כבדי שמיעה וחרשים זקוקים לסיוע של עזרי שמיעה כדי שתהיה להם נגישות שמיעתית לגירויי דיבור ולצלילים סביבתיים. עזרים אלה מותאמים באופן אישי לכל ילד/ה על פי חומרת המגבלה ואפיוניה.
בעידן הנוכחי חלה התקדמות טכנולוגית מואצת בתחום עזרי שיקום השמיעה; מכשירי שמיעה דיגיטליים, עזרי שמיעה אלחוטיים, שתל בהולכת עצם ושתל השבלול. טכנולוגית שתל השבלול מזמנת אפשרויות חדשות בשיקום השמיעתי והיא משתכללת באופן תדיר.

במקביל לפיתוח המואץ של עזרי השמיעה חלה ירידה בגיל הממוצע של תחילת הטיפול בילדים כבדי שמיעה וחירשים. מקורה של זו בהתקדמות בתהליכי האיתור המוקדם ומבדקי הסינון של ליקוי השמיעה בקרב ילודים ופעוטים.
בעולם כמו גם בישראל ההכרה החברתית הגוברת בזכויות אנשים כבדי-שמיעה וחירשים ובצרכיהם באה לידי ביטוי במדיניות ההכלה וההשתלבות ובקידום הנגשת הסביבה, הנגשת המידע ותהליכי החקיקה בתחומים אלה.

מונחים שונים לתיאור האוכלוסייה של אנשים עם מוגבלות בשמיעה משקפים מגוון תפיסות ועמדות בהתייחסות לחסך בשמיעה. נוסף על נקודת הראות האודיולוגית, המבחינה בין כבדות שמיעה לחירשות על בסיס קריטריון אודיולוגי (ראו לעיל סעיף חומרת המוגבלות), קיימת הגישה התפקודית, המבחינה בין כבדות שמיעה לחירשות על פי יכולתו של האדם לרכוש שפה מדוברת ולהשתמש בה ביעילות בחיי היום-יום.
נקודת הראות החברתית-תרבותית מדגישה את הזהות הייחודית של האדם החירש כמי שמשתייך לקהילת החירשים, נוטל חלק בפעילויותיה ודובר את שפתה - שפת הסימנים, להבדיל מאדם המתקשר בשפה מדוברת, ותופס עצמו כמשתייך בעיקר לחברה השומעת.
לאחרונה התגבשה גישה המכירה בצורך של רבים מהאנשים החירשים או כבדי השמיעה בפיתוח זהות גמישה, כזו המאפשרת קבלה עצמית וניעות בין חברת החירשים או כבדי השמיעה, וחברת השומעים. לגישה זו השלכות הנוגעות לפיתוח תחושת השלומות (תחושת רווחה חברתית-רגשית וגופנית) בקרב ילדים עם חסך שמיעתי.

במערכת החינוך גוברת כיום הנטייה להישענות על הקריטריון התפקודי בהבחנה בין כבדות שמיעה לחירשות. שני גורמים עומדים ביסוד נטייה זו; האחד קשור בשינוי שחוללה טכנולוגית שתל השבלול המאפשרת לילדים רבים עם חירשות עמוקה תפקוד שמיעתי באופן שמאפיין ילדים כבדי שמיעה, והשני קשור בביקורת גוברת על גישה מתייגת ובמעבר לגישה שבמרכזה מושג איכות החיים וקידום המודל התפקודי בהתייחס לאנשים עם מוגבלות.
המונח המקובל בימינו בהתייחסות לכלל האוכלוסייה הוא "כבדי שמיעה וחירשים", מונח המבטא את ההשקפה שהאדם שהוא מתייחס אליו הינו אדם שלם עם יכולות רבות וזהות חברתית העשויה להיות ייחודית.

• American Speech-Language-Hearing Association - אתר אגודת קלנאי התקשורת האמריקאי - (ASHA)
• ICF - CY International Classification of Functioning, Disability and Health: Children & Youth Version (2007). Geneva , Switzerland : WHO Press, World Health Organization.
• Knoors, H. & Marschark, M. (Eds.). (2015). Educating deaf learners: creating a global evidence base. New York, NY: Oxford University Press.
• Marschark, M. & Spencer, P.E. (Eds.). (2011). The Oxford handbook of deaf studies, language, and education, volume 1, second edition. New York, NY: Oxford University Press.
• World Health Organization, Deafness and hearing loss, 2 February 2024.