עיצוב תחנת אוטובוס - שימוש בהגדרת פרסונה כמודל בחשיבה עיצובית

להיכנס לדמות – לא רק בתאטרון

חשיבה עיצובית (Design Thinking) היא תהליך חשיבה יצירתי המתווך בין צורך אנושי לטכנולוגיה בבואו לפתור בעיות סבוכות. התהליך עוזר לפתח רעיונות, לפתור בעיות מורכבות ולייצר ערך ללקוח – הכול מנקודת המבט של האדם המצוי במרכז. זאת שלא כתהליך חשיבה עיצובי הרואה לנגד עיניו קהל יעד כללי ולא מוגדר כגון ילדים, מבוגרים ונשים.

החשיבה העיצובית היא למעשה גישה דינמית להבנת צרכים אנושיים ולפתרון בעיות חברתיות.

אחד המודלים המקובלים כיום בתהליך החשיבה העיצובית הוא שימוש בדמות (פרסונה) ואפיון המסע הפרטי שהיא עוברת כדי להבין את הצרכים האנושיים הטעונים פתרון יצירתי וחדשני. המודל מאפשר למעצב לבחון מה מרגיש כעת אותו אדם שצריך לפתור בעיה, מה באמת מפריע לו.

מודל זה מבוסס על כמה עקרונות מפתח:

חשיבות ההקשר הכללי של הדמות
כדי לספק פתרון עיצובי טוב, על המעצב להביא בחשבון מכלול רחב של היבטים הקשורים לבעיה המסוימת המונחת בפניו. עליו למפות את בעיותיה האמתיות של הדמות ולבחון את "חוויית המשתמש" שלה בחינה מעמיקה וכוללת כדי להבין מיהו הלקוח העומד בפניו.

עקרון האמפתיה
הבנת צרכיו של המשתמש מחייבת את המעצב 'להיכנס לנעליו'. לשם כך עליו לאפיין את דמות המשתמש ולהתחקות אחר בעיותיה בלא כל שיפוטיות.

בניית אבטיפוס
על המעצב להעמיד את הפתרונות שהעלה במבחן המעשה. לשם כך הוא יוצר אבטיפוס פשוט ומהיר לבדיקה ובודק ומשכלל אותו בהתמדה.

תחנת אוטובוס

באולפנת צביה חיפה יושם המודל של שימוש בדמות ואפיון מסע משתמש באמצעות תרגיל שבו נדרשו התלמידים לעצב תחנת אוטובוס.

חלק א: אפיון הדמות ואפיון מסע משתמש ("חריש וזריעה")

התלמידים חולקו ל-4 קבוצות ועבדו בכמה שלבים:

שלב ראשון - אפיון הדמות: התלמידים התבקשו לבחור דמות מסוימת (דמיונית או מציאותית) לצרף תמונה שלה ולאפיין אותה לפי שם, גיל, מקום מגורים, מצב משפחתי, עיסוק ותחביבים.

שלב שני - אפיון מסע משתתף: התלמידים התבקשו למפות בעשרה שלבים לפחות את הדרך שעוברת הדמות מרגע יציאתה לדרכה ועד עלייתה לאוטובוס. את השלבים היה עליהם לתעד בפתקים. כל פתק תיעד שלב אחר במסעהּ של הדמות.

שלב שלישי - הגדרת מצב נפשי: התלמידים התבקשו להגדיר את מצב הרוח של הדמות בכל שלב ושלב במסעהּ (באמצעות פרצופונים, גרף עם שנתות מ-5-1 ובאופן מילולי).

שלב רביעי - בחירת נקודת שיא: התלמידים התבקשו לבחור את הנקודה המשמעותית ביותר במסעהּ של הדמות ולהגדיר את הגורמים שהיו שותפים לה.

חלק ב׳ - העלאת פתרונות אפשריים לבעיה ("נביטה")

כל קבוצה נדרשה להעלות בפרק זמן קצוב פתרונות רבים ככל האפשר לבעיה. הדגש היה על כמות הרעיונות ולא על איכותם (זריקת רעיונות ככל העולה על הדעת, גם רעיונות 'משוגעים').

חלק ג - ביצוע אבטיפוס או הדמיה של הפתרון הנבחר ("הנצה")

כל קבוצה בחרה את הרעיון המוצלח ביותר שלה ויצרה לו אבטיפוס.