עלינו להטמיע בקרבם את ההבחנה מי מרוויח מפרסום המידע ומי מפסיד? היכן מפורסם המידע? מהו עיתוי הפרסום ומדוע? מדוע המידע מפורסם בהבלטה או במקום צנוע יותר? מה לא מפורסם? לתהות מה מקור הפרסום? לעורר שיח במשמעות חשיבותם של אמצעי המדיה לקיומו של משטר דמוקרטי איתן, ובחשיבותו של האקטיביזם החברתי. להתחבט בשאלה האם תפקידי המדיה מחייבים ביקורת תמידית על פעולות הממשל או שמא להסתפק בדיווח ? מדוע? מתי חופש הביטוי הופך ל'נגוע' בהסתה פרועה שעלולה להסתיים לא רק בהלבנת פניו של ה'אחר' אלא גרוע מכך, היא עלולה להסתיים בטרגדיה נוראית? להבין מהם היתרונות העצומים שהפלטפורמות הדיגיטאליות מעניקות לנו ביכולת האדם הבודד לתקשר במהירות ובתפוצה רחבה, שרק לפני פחות משנות דור הייתה נחלתם של אמצעי תקשורת המוניים? להבין היטב את משמעות היכולת של הפרט הבודד, להפיץ את המסר שלו לקהל עצום, בד בבד עם הגברת מודעותו למאפייניה של הפלטפורמה המהווה 'תיבת תהודה' שטווח הדהודה חובק כמעט עולם ומלואו, ושהיא מעניקה עוצמה אדירה לפרט הבודד הנהנה מתחושת חופש ודמוקרטיזציה עצומה, אך טומנת במקביל גם סכנות לרוב.
עלינו לדון באחת ממשמעויותיה של 'תיבת התהודה' העצומה הזו, שיכולה גם להאיץ ולהגביר תהליכים וזרמים נסתרים ולהעלותם מעל פני השטח בעצימות מדהימה ("אביב העמים" הערבי, ניסיונות להפיכה בטורקיה, באירן, ארגון המדינה האיסלמית, ומנגד מערכות בחירות ומשאלים במשטרים דמוקרטיים ועוד). להבין שכוחם של אמצעי המדיה המסורתיים (הציבוריים והמסחריים) מזמן אינו מצטמצם רק בדיווח ובסיקור המציאות מנקודת מבטה של 'מצלמת האבטחה', אלא היא נוטלת צד נרטיבי שהפך ללגיטימי, בעיצוב דעת הקהל על פי תפיסות ערכיות של הגורם המדווח, בין אם בדיווח עצמו ובין אם באופן שבו חושף איש התקשורת את נטיותיו הפוליטיות והערכיות בפרסומים שונים: במאמרי דעה בעיתונים, פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם או ציוצים בטוויטר.
ההבחנה המסורתית שהייתה רווחת בזמנו בדיווחי המדיה בין news לבין views היטשטשה אף נעלמה. בעידן של מלחמת הישרדות כלכלית של 'הכל בכל', שבהן העוצמות הכלכליות משתרגות ומתרגמות לעוצמות פוליטיות וההיפך, בעידן שבו אנו חיים בקצב של 'פושים'ֿ, 'און לייניות', מיידיות ועוד, מושגים ישנים מקבלים ממד, משקל וצורה חדשים לחלוטין: פייק ניוז ודיפ פייק, הסתה ובריונות ברשת, הזכות לפרטיות, הזכות להגנה על שם הטוב, הגנה מפני שטיפת מוח אגרסיבית ואלימה בפרסומות ובקמפיינים שיווקיים שאינך יכול להימלט מהם, תכנים שיווקיים אפילו סמויים שהופכים לנחלתם הלגיטימית של תכניות בכלי המדיה המסחריים ואפילו הציבוריים, בדרכים עקלקלות ובלתי שקופות ומבלי שצרכן התקשורת יקבל על כך התראה או שיוכל להתגונן כראוי מפניהן.
בעידן של 'ביג דאטה', בעל המאה אינו כבר בעל המידע. בעל המאה הוא בעל הדעה. זהו האדם שיבחן ביכולתו לבור את המוץ מהתבן. מתוך ים המידע המגמתי ובסיוע הכלים שרכש בלימוד המקצוע, צריכים תלמידנו לעבור תהליך 'פלאי'. בעזרת השאלות הביקורתיות שבהן יתחבט התלמיד כל אחד על פי יכולותיו, צריכה להתגבש זהותו הערכית.
הצלחת התהליך ה'פלאי' תימדד ביכולות התלמיד לגבש את זהותו האינדיבידואלית נוכח חייו בעולם מניפולטיבי פוסט מודרני. הצלחתנו כמורים תימדד ביכולת תלמידנו לחוש שבקרבו ניטעו 'עוגנים', בהם יוכל לאחז נוכח חייו שרבים ממאורעותיהם, מתחוללים ב'עולם הצללים' הוירטואלי. בעזרת ה'עוגנים' הללו יגבש את דמותו ,את זהותו ואת המצפן הערכי של חייו.
אשר על כן, איננו יכולים להסתפק בפריווילגיה של הוראת התקשורת גרידא. עלינו מוטלת חובה ואחריות מוסרית ומקצועית. עלינו לחנך את תלמידנו לתקשורת.
מידת הצלחת המאמץ הפדגוגי תיבחן על פי שלושה משתנים ערכיים מהותיים:
- ביכולת התלמיד לגבש בעצמו 'מפה נראטיבית' וזהות אישית משלו. בעזרתם יוכל לבור את דרכו בסבך המידע האופף אותו.
- ביכולת התלמיד לגבש 'עמדה פתוחה' לדילמות נורמטיביות ואתיות.
- בהבנתו של התלמיד שהשיח לעולם משקף נקודת מבט ערכית אישית ו"אין יתרון לאומר אלא למאמר" כדברי הרמב"ם.
החינוך לתקשורת הוא גם החינוך למשולש הערכים: הקשבה, סובלנות וכיבוד הדעה ההפוכה והחריגה. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"(ברכות ,נח,ב).
אני מודה לד"ר אייל זנדברג על השקעתו החשובה בעדכונה של תכנית הלימודים נוכח אתגרי הזמן והחידושים בשדה המחקר המקצועי, ולצוות ההדרכה המסור של המקצוע: גב' איבאא חטיב, גב' אורטל יהודה, גב' ענבל בר זאב, גב' חנית דקל גרטמן וגב' נועה לאופר המרכזת את תכנית הלימודים.
אדגיש שתוכנית לימודים זו, היא הגרסה המחייבת על פיה יש ללמד ולהכין את תלמידנו לבחינות, על כל שבעת המרכיבים המופיעים בכל זירה וזירה, עליהם עשויים התלמידים להיבחן בבחינת הבגרות החיצונית. חשוב לזכור שלצד תכ"ל נבנה מערך רחב של אמצעי הוראה העומדים לרשותם של המורה והתלמיד. להרחבות ולהכרת דרכי ההוראה והלמידה של המקצוע, יש לפנות לאתר המודל ל'חדר המורים ול'אתר מלווה מקצוע' לתלמיד, שם תמצאו שפע של פעילויות הכוללות: מדריך להוראת המקצוע, מערכי שעורים, למעלה משישים שאלות מסכמות לכל זירה ותשובות אגרון מושגים, מערך בחינות דיגיטאלי ועוד.
הערכה רבה לכל העוסקים בחינוך לתקשורת.
יוסף בר דוד
מנהל תחום דעת
