מנקודת מבט חינוכית קיימות שתי דרכים עקרוניות לביקורת השיח התקשורתי. האחת מנקודת מבטה של התיאוריה הביקורתית, המפרשת את הטקסט התקשורתי במונחים של: שולט ונשלט, אליטות ומונהגים, אינטרסים, מניפולציות, הגמוניה וכ"ו. השנייה מנקודת מבטה של התיאוריה הפוסט מודרניסטית, לפיה כל אמירה היא לגיטימית. אין אמת מידה ערכית אוניברסאלית מחייבת. אנו חיים בחברה רב תרבותית הכוללת ערכים ופרשנויות, שלעיתים קרובות מנוגדות ותלויות הקשר תרבותי, כלכלי, דתי וכ"ו.
לשיטתה של תיאוריה זו: ערכים כמו מוסרי, צודק, אסטטי, תרבות פופוליסטית וכ"ו, הן רלטיבסטיות וחייבות להשאר פתוחות להכרעתו של פרשן הטקסט. המתודולוגיה בהוראת מקצועות המדיה: תקשורת, קולנוע וצילום, צריכה להיעשות דרך "המשקפיים" של התיאוריה הביקורתית מנקודת המבט הדמוקרטית. מצד אחד, הבנת מוקדי הכוח והשליטה: מי מייצר ולאיזו מטרה, הבנת חשיבותה של תקשורת חופשית בחברה דמוקרטית אל מול הכוחות הפועלים להחליש אותה; מצד אחר, ההבנה שבצד ערכים מוחלטים של חופש הביטוי וחופש העיתונות, ישנן תפיסות שונות בחברה והן מושפעות מקהלים שונים המרכיבים אותה, מהעדפותיהם האידיאולוגיות, המוסריות והאסתטיות. עלינו לקדם ערכים דמוקרטיים תוך שאנו מפעילים כלים ביקורתיים מחד, ורגישות תרבותית לשונים מאתנו, מאידך.
חשוב להדגיש את ההבדל המהותי בין הוראת מקצועות המדיה בתיכון לבין זו הנעשית באקדמיה. בניגוד למרצה באקדמיה, בפני מורי התקשורת מוטלת שליחות קשה ביותר לחנך את בני הנוער הצעירים לאוריינות מדיה. מארשל מקלוהן תבע את המימרא "המדיום הוא המסר" הוא גם ציין שבני האדם ניחנו בתבונה וביכולת להמציא את הכלים, שאחר הופכים לאלה המנהלים אותם...
המהפכה הטכנולוגית ובראשה המצאת הטלפונים "החכמים" המצויידים בחיישני צילום המשתכללים ללא הרף, מעניקים לנו חוויית צילום מדהימה.
לכך מצטרפים שני מרכיבים חשובים ודומיננטיים: תוכנות ואפליקציות עריכה חינמיות וכן מרחב פרסום אינטרנטי חובק עולם. לכל אחד מאיתנו ניתנת האפשרות לפתוח בלוג, להצטרף לרשתות חברתיות ובאמצעותן להפיץ את הדימויים ולזכות לתגובות מידיות ללא תלות במרחק, במרחב ובשפה. זו מהפכה של ממש, המצוייה עדיין בעיצומה ועתידה מי ישורנו?!
"הקפאת" פריים של מציאות ועיבודה אומנם הפכה לטרוויאלית אך במקביל גרמה לחידוד ההבחנה בין תמונה "סתם" לבין דימוי הלוכד עולם שלם דנוטטיבי וקונוטטבי. רולאן בארת מכנה זאת "הרטוריקה של הדימוי". מה שיבליט תמונה "סתם" לדימוי של ממש היא היכולת של הדימוי לספר לנו סיפור ולהתכתב עם עולמנו הנראטיבי.
מרבית בני הנוער צורכים ומייצרים מידע באמצעות הסמרטפונים ברשתות החברתיות, במשך כמעט כל שעות ערותם. העובדה ולפיה העולם הוירטואלי ברשתות הופך למציאות ה"אמיתית" בעיניהם ולמושא התייחסותם, מחייבת אותנו אנשי החינוך, לצייד את בני הנוער במפתחות ובאמות מידה ערכיות כדי להבחין בשאור שבעיסה. להבחין בין: "אמת" מידע דעה. להציב סימני שאלה ולהתחקות אחר נתיב המידע על גלגולי פרסומו השונים, ברוח אימרתו של הרמב"ם שדרש מתלמידיו כי במאמץ להגיע לחקר האמת אסור ללכת שבי אחר שמועות: "שמע אמת ממי שאמרה" (מסכת אבות).
הנחלת ערכים מקצועיים וחינוכיים אלה במודע ובכוונת מכוון היא נשמת אפה של הוראת מקצועות המדיה.
הוראת מקצועות המדיה בדרך זו תגרום ללומד להבין שלרוב ,"אמת" מוגבלת לנקודת מבטו של המתבונן וככזו ישנן עוד אמיתות רבות.
סוג זה של אוריינות מדיה תחייב הפנמה והכלה של ערכים מרכזיים בקרב הלומד כמו: דמוקרטיה, הזכות להבעת דעה ומנגד הזכות לפרטיות ולשם הטוב, שיח המבוסס על פלורליזם מחשבתי, דתי, מגדרי, תרבותי וכו'.
סוג זה של אוריינות מדיה, מחייבת את הלומד להבין את מרכזיותם של אמצעי המדיה "כרשות רביעית", שתפקידה לבקר כל העת את השלטון ללא משוא פנים וללא "התחנפות". להכיר מקרוב את מערכת האינטרסים והקשרים הגלויה והסמויה מהעין של המשולש הון שלטון עיתון.
תובנות אלה יפותחו במקביל לאוריינות אזרחית, להבנת תפקידו של התלמיד כאזרח מיודע בחברה, המסוגל לקבל החלטות ולנקוט עמדה מתוך תפיסה דמוקרטית רחבה. סוג זה של אוריינויות מדיה ואזרחית, יפתחו בקרב הלומד מיומנות אינסטינקטיבית לשאול שאלות חיוניות כמו למשל: מדוע מידע מתפרסם בכלי תקשורת אחד אך לא באחרים? האם פרסום הידיעה זהה בבולטות (גודל, צבע מיקום) ובאופן מיסגורה, בכל כלי התקשורת? מה פשר ההבדלים? מהו ההסבר לעיתוי הפרסום? איזו אוכלוסייה ממודרת לעיתים קרובות מפרסומי התקשורת הרחבים? מדוע? היכן הם מקבלים פרסום רחב? מדוע? מי מרוויח ומי מפסיד מזה? באיזה קונטקסט צורני מוצג הדימוי ומה משמעותו הדנוטטיבית ן הקונוטטיבית? באילו כלים ושפה צילומית נעשה שימוש כדי להמחיש נראטיב? באיזו מידה של הצלחה? ועוד.
מטרתנו היא ששאלות אלה ודומות להן, ינחו את ההוראה ואת השיח בכיתה, בעת לימוד נושאי המקצועות הנלמדים במקצועות המדיה השונים. לימוד הנושאים יעשה תוך מאמץ לעמת את נקודות המבט השונות, להעמיד את הלומד בעימות מול דילמה בבחירה בין ערכים, והבנה שכל צד בעימות נושא בחובו טיעונים לגיטמיים ושאין הכרעות פשוטות. או אז נקדם שיח של סובלנות והכלה בקרב תלמידנו. נקדם את ההכרה שיצירת כל טקסט נובעת מראייה נראטיבית וערכית של המתבונן על עולם הארועים והחוויות, לקדם את ההבנה שאין פתרונות חד ערכיים לשאלות מוסריות טעונות ושנויות במחלוקת.
עלינו לפעול בקרב תלמידנו כדי לגרות את סקרנותו, לחקור, לגבש לעצמו ובעצמו, את ה"אמת" הפרטית שלו ."אמת" שאינה גובלת בפאנטיות, בהבנה ש"אמת" זו תלך ותתגבש ואולי אף תשתנה במהלך שנות חייו. עלינו לדרבן את התלמיד לבסס את טענותיו בצורה שקולה ורציונלית, בהתאם לכישוריו וליכולותיו. להימנע מרטוריקה מתלהמת ולקיים שיח המודע להיבטים המורכבים שהדילמות השונות מקפלות בתוכן.
זו משימה קשה ומפרכת. בעת עשייתה לעיתים לא נזכה להבחין בתוצאותיה. את פרותיה יקצור התלמיד במסע חייו בבחינת: "חֲנֹךְ לַנַעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַם כִּּי יַזְקִּין לֹא יָסוּר מִּמֶּנָה").
(משלי כ"ב ו)
מטרתנו היא, שתפיסה חינוכית זו של הוראת מקצועות המדיה, תניע את התלמיד לגבש תפיסת עולם מבוססת ומורכבת יותר ובהמשך תעודד את התלמיד לצאת "מהנמנום" ומהאפטיות, לשינוי המציאות על פי השקפתו הערכית. זהו האקטיביזם החברתי אליו אנו מייחלים. זוהי הערובה המרכזית לקיומה של דמוקרטיה השתתפותית איתנה, המבטיחה בין היתר את זכויותיו של השולט, אך בה בעת מגנה בחירוף על זכויותיו של הנשלט ובעיקר אם הוא מצוי בנחיתות מספרית.
לסכום מטרתנו היא אם כן לא ללמד מדיה אלא לחנך את תלמידנו לצריכה ולייצור ביקורתיים ואחראיים של תכני תקשורת ומדיה ללא כחל וסרק.
להבין ולפענח את שפת התקשורת המדוברת והלא מדוברת האופפת אותנו מכל עבר, משך כל שעות ערותנו. עלינו להטמיע בקרב תלמידנו 'רפלקסים מותנים', הכוללים מערך שאלות ביקורתיות שעליהם לשאול כאשר הם קוראים פוסט, ציוץ, או מאזינים לידיעה משודרת, צופים בכתבה בפייסבוק, או באחד מערוצי התקשורת האלקטרוניים. עלינו לעורר ולחדד בקרבם את חוש הביקורת ולהפוך את הצורך לשאול שאלות ל'טבע שני'.
מי שיבין היטב ויטמיע בהצלחה את ההוראה והמתודולוגיה החינוכית המתבססת על עקרונות התאוריה הביקורתית, יכין את תלמידיו להיות אזרח צרכן תקשורת - ביקורתי ונבון יותר, שגם ינחל הצלחה בבחינה האמיתית של חייו.
בהצלחה
יוסף בר דוד,
מנהל תחום דעת טכנולוגיות תקשורת
משרד החינוך
