שבועות: בין קציר למתן תורה

עם הפרידה מהאביב אנו חוגגים את קציר התבואה. העמל, התפילה התקוות וחוסר הוודאות של החקלאים מתחלפים ברגשות תודה על היבול שנקצר. הקציר הוא נקודת החיבור שבין האלוהי לאנושי. נביטת הזרע בעומק האדמה, צמיחתו בזכות גשמי ברכה, הנצת הפרחים והבשלת הפירות- פלא הצמיחה כולו נעשה על ידי הבורא, כמעט ללא מגע יד אדם. בעת הקציר זהו תורו של האדם ליטול את ברכת הפרי באמצעות הטכנולוגיה והתבונה, להפוך את היבול למזון עבור האנושות.

מבחינות רבות חג השבועות הוא גם שיאו של תהליך הצמיחה ההיסטורי של עם ישראל: קבלת התורה בהר סיני בתום חמישים יום ליציאה ממצרים. קבלת התורה היא ביטוי היסטורי לקשר שבין האל לאדם.

במהלך השנים נוצקו משמעויות שונות ומגוונות לחג השבועות. בעוד שבתפוצות מתן התורה היה מאז ומתמיד המאפיין העיקרי של החג, הרי שעם השיבה לארץ החלו המאפיינים החקלאיים של החג לתפוס מקום מרכזי. בעשורים האחרונים מתגברת גם המודעות לערכים החברתיים הגנוזים במגילת רות, הנקראת בחג השבועות.

הפעילויות שבדף זה משקפות את המאפיינים המגוונים של החג: הבאת הביכורים, מתן תורה, החסד, הזיקה לארץ ועוד.