תכנים ונושאים בתוכנית הלימודים

התלמידים יחקרו טכניקות ושיטות עבודה הנמצאות בשימושם של אמנים על מנת לבחון ייצוגם של דעות, אמונות ורעיונות שונים. בפרק זה יש להציג להם אמנים מתקופות שונות באמנות הישראלית ובאמנות הבינלאומית (לדוגמאות ראו קריאת חובה בפרק הביבליוגרפיה). מבחינה נושאית, רצוי שהמורה תבחר יצירות הנוגעות בדרך זו או אחרת לעולמם של התלמידים, לדוגמה: בית ומשפחה, חברת הילדים, בעלי חיים, פירות וצמחים, מאכלים, גיבורי-על, יצורים דמיוניים, ועוד. המלצה נוספת היא להכיר להם תכנים משמעותיים לתרבויות ישראליות, כגון: חגים ומועדים, עונות השנה, סיפורים ושירים, מסורות מקומיות, אגדות, מורשות של עדות ולאומים שונים החיים בישראל, ועוד.

התלמידים יפתחו ויישמו יכולות שונות מתוך התנסות במגוון חומרים, טקסטורות, מרקמים, צורות, צבעים וכד'. הם יעסקו בבדיקת תכונות החומרים, בהתנסות חושית במגוון טקסטורות, מרקמים, צורות, צבעוניות וכד'. הם ילמדו מתוך השוואה, ניסוי וטעיה על ידי בחינת הטכניקה המתאימה עבור כל חומר. כמו כן יעסקו התלמידים בשאלות לגבי גבולות היכולת של חומרים, לדוגמה: משקל וכבידה, איזון וסימטריה, מתח ואלסטיות, שקיפות-אטימות, פנים-חוץ, הסתרה, שטוח-נפוח, שלם-שבור, חלק-מחוספס, ועוד.

התלמידים יתכננו את צורת התצוגה של עבודותיהם כך שמשמעותן תתחזק עבור הצופים.

התלמידים יסבירו, יפרשו וינמקו כיצד לפי דעתם מייצרות יצירות אמנות משמעות, זאת באמצעות למידה מתוך השוואה בין יצירות מהקשרים היסטוריים חברתיים ותרבותיים שונים.

בסוף כיתה ב' ידעו התלמידים להסביר כיצד רעיונות מיוצגים בעבודותיהם, או ביצירות אמנות בהן התבוננו. הם יסבירו את ההשפעות של יצירות ודרכי פעולה אמנותיות מתרבויות, זמנים ומקומות שונים על עבודתם היוצרת. התלמידים ישתמשו במוסכמות חזותיות ובגישות אמנותיות שונות בכדי להביע את השקפתם האישית ביצירתם. הם ידגימו תהליכים ושיטות עבודה שונות בתכנון וביצירה של עבודותיהם. הם יסבירו כיצד כדאי להציג את עבודותיהם בדרך שתעצים את משמעותן עבור הצופים בהן.

התלמידים יתנסו במוסכמות ובטכניקות של אמנות בהשראת אמנים שונים על מנת לייצג נושא, רעיון או מושג בעבודתם האמנותית.

התלמידים יפתחו דרכים שיחזקו את כוונותיהם כאמנים באמצעות מחקר האופנים בהם אמנים משתמשים בחומרים, טכניקות, טכנולוגיות ותהליכים. התלמידים יחקרו סגנונות יצירה שונים, תקופות באמנות, אמנות מסורתית לעומת עכשווית, ועד.

התלמידים יפתחו כישורי תכנון של יצירות אמנות על ידי בחינת הטכניקות והתהליכים בהם משתמשים אמנים שונים.

התלמידים ישכללו באופן מתמיד את יכולותיהם האמנותיות באמצעות רפלקציה, התאמה, דיוק והערכה של עבודותיהם בתהליך ביקורתי מתמיד המכוון לחידוד ההתכוונות האמנותית שלהם, הבעת עמדותיהם והשקפות עולמם בעודם יוצרים, מגיבים ומציגים אמנות.

התלמידים ילמדו באמצעות השוואה, לדוגמה: כיצד השפיע אמן זה על אחר? מהם ההבדלים החומריים והטכניים בין יצירה אחת לאחרת, לכד'.

יציגו עבודות אמנות המדגימות מודעות לדרכים בהן הצגת עבודות מעצימה את כוונת האמן והמחשתה לקהל הצופים.

התלמידים ישוחחו ויבחנו כיצד אמנים שונים משתמשים במוסכמות אמנות בעבודותיהם. הם יצרו הקשרים לאפיונים, תכונות, מטרות ונקודות מבט המתקשרות לאמנות ישראלית על גווניה התרבותיים השונים.

מושגי יסוד באמנות

כגון:

• ציור: צבע, רישום, קו, כתם, טקסטורה.
• פיסול: נפח, קל-כבד, כוח המשיכה, מלא-ריק, חומר, חלל, גודל.
• צילום: דמות, רקע, עומק, מסגרת, צילום פורטרט, קלוז-אפ, צילום נוף, אור וצל, צילומי משפחה, צילום פרסומות, ועוד.

התלמידים וחוויותיהם

בית, משפחה, השכונה והעיר שלי, עדות ומסורות, חברת התלמידים, מנהגים, עולם הטבע, מדע בדיוני, סרטים ותכניות טלוויזיה, דמויות מאוירות, וכד'.

תרבויות ואמנויות שונות

למשל: חפצי יודאיקה, תיאטרון יווני, אורנמנטיקה אסלאמית, איקו - שירת זן יפנית, יצורים מיתולוגיים, מנדלה, טוטם, פירמידה, עוף החול.

תיאור ריאליסטי, הפשטה, ניגודים, פרספקטיבה, קיארוסקורו, תבליט, הדפס, מיצג, מיצב, קמרה אובסקורה, צילום מבוים, אמנות דיגיטלית, ועוד.

כגון: אהבה, בדידות, געגועים, שמחה, זיכרון, וכד'.

תרבות חזותית, המחשב, רשתות חברתיות, פרסומות, עיצוב ועוד.

(לדוגמה: "מי אני?"). מציאת פתרון חזותי, תוך פיתוח מודעות עצמית, חשיבת חקר ויכולת מידענית – חיפוש אמנים העוסקים בשאלות דומות (פורטרט עצמי, דיוקנאות משפחתיים, חברות אנושיות שונות, קבוצות העוסקות בתחביב משותף כגון ספורט, קריאה, רכיבה על סוסים ועוד).

חברות, מעורבות חברתית, זכויות אדם, הגינות, אחריות, חופש, זכויות בעלי חיים ועוד.

התייחסות לשונות, רב-תרבותיות, אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ועוד.

סיפורים היסטוריים, נוף מקומי, מורשות, לאומים, דתות ותרבויות בישראל.

שלב זה מאופיין בחפיפה בין שתי התופעות: הסכמתית והריאליסטית, ולמעשה, מדגים תהליך הטמעה (assimilation), אשר עדיין אינו מלווה בהתאמה (accommodation). ילדים, התופסים את העולם מתוך פרספקטיבה רחבה יותר, עסוקים כעת בקשרים ובהבדלים בין פרט לפרט בניסיון לתאר את השוני והייחודיות של האובייקטים המעניינים אותם, לעומת האחדות, כפי שהיה בשלב הסכמתי (מלקיודי, 2004).

לפי פיאז'ה, חופף שלב זה לתקופה האופרציונלית (Piaget, 1968, 1973), במסגרתה הולכת ומשתכללת היכולת להבין את עקרון ההפיכות, מושגי שימור משקל וכמות וחלוקות היררכיות. ילדים רבים, בני 8-9 ומעלה, אינם מסתפקים עוד בהסמלה סכמתית ומתחילים לחפש דרכי ייצוג ריאליסטיות יותר בכדי לייצג את עולמם הפנימי והחיצוני, כפי שהוא נתפס בעיניהם. ילדים רבים נוטים להתייחס לתוצרי האמנות כביטוי למסוגלות שלהם (וימר, 2011) ולעתים קרובות מגלים תסכול נוכח הפער הנוצר בין תפיסותיהם החדשות לבין יכולת הביטוי הגרפית. בניסיון להתגבר על תחושת התסכול, לא מעט ילדים נוטים להימנע מתיאורים ספונטניים של דמויות אנוש ומגלים עניין הולך וגובר בדמויות קומיקס וקריקטורות, הנותנות לגיטימציה להבעה פחות מחויבת מציאות, אקספרסיבית ולעתים קרובות אף הומוריסטית.

בשלב זה, מרבית הילדים ממשיכים לעסוק בהסמלת העולם הקרוב אליהם, אך בהדרגה מתחילים להרחיב את תחומי התעניינותם ולתאר תכנים נוספים: אניות, מטוסים, נושאים דמיוניים, היסטוריים, אקטואליים ועוד (רימרמן, 1993).

בכיתות הגבוהות יותר, נעשים הילדים מודעים יותר לעצמם ולעולם הסובב אותם ומסוגלים להפעיל רמות הולכות וגוברות של ביקורת עצמית. מרבית הילדים בגילאים אלה אינם מסתפקים עוד בהבעה סימבולית ושואפים לסגנונות 'אובייקטיביים' ו'מציאותיים'. ילדים רבים מתייאשים מהבעה אמנותית בשלב זה ומוצאים אפיקי ביטוי מספקים יותר בשפה המילולית (דיבור וכתיבה), אשר מתגלה כערוץ תקשורת פשוט ויעיל יותר (רימרמן, 1993). חשוב שמורים לאמנות יהיו מודעים לתופעה זו ויעודדו חשיפה נוספת לעשיה האמנותית ולדרכי ההתבוננות בה, בהתאם ליכולותיהם החדשות של הילדים ולעולם החזותי הסובב אותם.

בגילאי 11- 13, הילדים\נערים מייחסים חשיבות רבה לשכלול יכולתם החזותית ומתעניינים בגיוון צבעים, פרספקטיבה, משחקי אור וצל, תיאור תלת ממדי ועוד. ניסיונות לייצג סיטואציות מורכבות, לעתים קרובות מתבטאים בנטייה להעתקה או לשימוש בדימויים מוכנים (קולאז', רדי מייד).
מבחינה קוגניטיבית, מדובר בכניסה לתקופה הפורמאלית (Piaget, 1968, 1973), במהלכה מפתחים הילדים\נערים חשיבה הגיונית ומופשטת, המבוססת על תפיסה ביקורתית יותר של המציאות (הפנימית והחיצונית). בשלב זה, הם מתחילים להראות יכולת לנסח השערות, לחשוב על אפשרויות שונות (סבירות ובלתי סבירות) מעבר לגבולות הזמן ואף לחשוב על עצמם ועל מחשבותיהם (מטא קוגניציה), בד בבד עם נטייה לביקורתיות עצמית (סולברג, תשע"ב).

השינויים המשמעותיים, הפוקדים את הנערים בגיל ההתבגרות בכל תחומי החיים, דורשים מאמצים הסתגלותיים מיוחדים. בנוסף לצורך להסתגל לשינויים גופניים ורגשיים, מצופים הנערים להתמודד עם ציפיות לימודיות וחברתיות חדשות. שאלת הזהות הופכת לאחת הסוגיות המרכזיות בשלב זה (Erikson, 1963) ומתייחסת הן לתפיסת עולמם הפנימי של הילדים\נערים והן לתפיסתם את העולם הסובב אותם (Grotevant, 1998). ההתעניינות התפתחותית בגוף ובמיניות באה לידי ביטוי גם בהסמלה חזותית ומשתקפת בציורי גוף ודיוקנאות, תוך ניסיונות ליצור תרשימים מדויקים של האיברים בפני עצמם (עין, פה, יד ועוד).

מרבית הילדים\נערים פונים בשלב זה לנושאים המבטאים את תחומי עניינם ומגלים תסכול נוכח התוצרים: עבודותיהם היצירתיות מגלמות את הפער בין הדימוי הפנימי לבין הסימבול החיצוני. על כך, מרבית הילדים נקלעים ל'משבר' בהתפתחותם האמנותית בשלב זה ולמעשה, רק המחוננים לאמנות מוסיפים לפתח את יכולתם הגרפית לאחר גילאים אלה. לאור האמור לעיל, חשוב שהמורים לאמנות יזמנו לתלמידים כלים ודרכי הבעה מותאמים ומגוונים, אשר יאפשרו תחושת שביעות רצון וסיפוק מהתוצר הסופי, במקביל עם מתן לגיטימציה לעיבוד תכנים התפתחותיים ופיתוח סגנונות ביטויי אישיים וייחודיים.

חשיבות האמנות בכיתות הגבוהות יותר היא באפשרות להתייחס לעולם התלמידים בין כתלי בית הספר באמצעות התייחסות לתרבות החזותית בה הם חיים. בצד הגירויים שמספק העולם הווירטואלי, גוברת החשיבות של העבודה החושית והחושנית בחומרים לצורך התפתחות רגשית תקינה של התלמידים.