ריפוי בעיסוק הוא מקצוע טיפולי-שיקומי-חינוכי, שמטרתו לספק לאדם כלים ומיומנויות, אשר יאפשרו לו להתמודד עם דרישות החיים.
המקצוע שואב את מקורות הידע שלו ממדעי העיסוק, ממדעי הרפואה וממדעי החברה וההתנהגות. מרפאים בעיסוק רואים את תפקידם המרכזי לסייע לאדם להיות מעורב בעיסוקים שהם בעלי מטרה, משמעות וחשיבות, אשר מאפשרים לו השתתפות בחיי יום-יום כבסיס לבריאותו, רווחתו, ביטחונו ואיכות חייו.
הקבוצה הגדולה ביותר בישראל, שעימה עובדים מרפאים בעיסוק, היא תלמידים במערכת החינוך מגיל 3 עד 21, עם אבחנות של קשיים בתקשורת ושפה, אבחנות על רצף האוטיסטי (ASD), מוגבלות פיזית, ליקויי למידה, אבחנות פסיכיאטריות, הפרעות התנהגות, מחלות מיוחדות, ליקויי ראייה ועיוורים, כבדי שמיעה וחירשים ומוגבלות שכלית התפתחותית. למקצוע ריפוי בעיסוק כלים להערכה והתערבות למהלך כל שהות התלמיד במערכת החינוך - בגן, בבית ספר יסודי, בעת לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון. ההתערבות הטיפולית בריפוי בעיסוק מותאמת לגילו, ליכולתו, למצבו, לתפקידיו, לערכיו ולרקע התרבותי של כל תלמיד ותלמיד.
מרפאים בעיסוק עוסקים באיתור, בהערכה ובטיפול בתלמידים המראים קושי במעורבות בעיסוקים השונים. ההערכה בריפוי בעיסוק מכוונת לאבחן ולברר את הרקע לקשיים, העשויים לנבוע מגורמים הקשורים בתלמיד, כגון מצבים המשפיעים על התפקוד המוטורי, קשיים תחושתיים, תפיסתיים, קוגניטיביים, רגשיים, חברתיים, ומגורמים הקשורים לדרישות המטלה, ממגבלות סביבתיות או מחוסר התאמה שבין התלמיד והסביבה, שבה מתבצעת המטלה.
במערכת החינוך ההתערבות של המרפא בעיסוק כוללת את התחומים הבאים:
