הפרעות התנהגות כוללות טווח רחב של תבניות התנהגותיות חוזרות, אנטי-חברתיות, תוקפניות ומרדניות, שיש בהן הפרה של הזכויות הבסיסיות של אחרים או של נורמות וחוקים חברתיים תואמי גיל.
להלן שתי הפרעות התנהגות שכיחות:
- הפרעה מרדנית-מתנגדת (Oppositional Defined Disorder): מוגדרת כדפוס מתמשך של מצב רוח כועס, רגזני, התנהגות מתנגדת, מאותגרת סמכות או נקמנית, הנמשך לפחות שישה חודשים, ומתבטא בלפחות ארבעה סימפטומים המתרחשים במהלך אינטראקציות עם לפחות אדם אחד שאינו אח. ילדים ונערים עם ODD מפגינים עקשנות, ויכוחים עם מבוגרים, סירוב לציית לחוקים, נטייה להאשים אחרים על טעויותיהם, ורגישות גבוהה לתסכול. לרוב, ההפרעה מופיעה לפני גיל שמונה, אך ייתכן ותופיע גם מאוחר יותר. ODD קשורה לרמות תפקוד ירודות, קשיים חברתיים, וקונפליקטים משפחתיים, אך אינה כוללת הפרות חמורות של זכויות הזולת.
- הפרעות התנהגות (Conduct Disorder): כוללת דפוס עקבי של התנהגות בה הילד מפר זכויות בסיסיות של אחרים או נורמות חברתיות מרכזיות. האבחנה מתבצעת כאשר נצפות לפחות שלוש התנהגויות מתוך רשימה של חמישה-עשר סימפטומים במשך שנה, ובהם תוקפנות כלפי אנשים או בעלי חיים, הרס רכוש, מרמה או גניבה, והפרות חמורות של כללים (כמו שוטטות בלילה או בריחה מהבית). CD נחשבת בסיכון גבוה להידרדרות לפסיכופתיה או להפרעות נפשיות חמורות בגיל הבגרות, ומצריכה לרוב מענה טיפולי אינטנסיבי, פרטני וסביבתי.
הפרעת התנהגות מרדנית-מתנגדת (ODD) והפרעת התנהגות (CD) מאופיינות בתחלואה משותפת (קו-מורבידיות) גבוהה עם מגוון הפרעות נוספות, במיוחד הפרעת קשב וריכוז (ADHD), הפרעות חרדה ודיכאון, ולקויות למידה. תחלואה זו משפיעה על חומרת התסמינים ועל תפקוד הילד בסביבה הביתית, הבית-ספרית והחברתית. אבחון וטיפול מקיפים המשלבים התייחסות לתחלואה המשולבת חשובים לשיפור התוצאות הטיפוליות.
