התהליך שאחרי

פרויקט גמר של התלמידה: יובל שביט

בהנחיית המורה: אילת הרצוולף

תיכון בגין, ראש העין

"אמה כבר חיה בתוכה כמו זיכרון, הייתה מונחת כמו ערימת אבקה באחת הפינות שבראשה, שם תישאר עד סוף ימי חייה, קפואה באותו צרור של דימויים חסרי קול" (בדידותם של המספרים הראשוניים, פאולו ג׳ורדנו).

במסגרת פרויקט הגמר שלה באמנות יצרה יובל איורי קומיקס דיגיטלי באמצעות תוכנת איור כשהיא משתמשת ב- Wacom במקום בעכבר.  

היצירה נסבה סביב התמודדותה של יובל עם מות אמה שנתיים קודם לכן.

על התמודדותה זו מספרת יובל:

"אימא שלי נפטרה לפני שנתיים, וכפי שניתן היה לצפות כל העולם שלי התהפך: החיים בבית, בבית הספר, עם החברים. הכל השתנה. לאט לאט למדתי להתמודד עם השינויים שחלו בעקבות כך בהתנהגות שלי ובהתנהגות של האחרים כלפיי. אני לא מדברת על אימא שלי, על מה שאני מרגישה בעקבות מותה. 
אני לא יודעת מדוע - זה לא בא לי בטבעיות לדבר עם אנשים על הרגשות שלי, רגשות שאני לא יודעת אפילו איך לתאר במילים והם בטח גם לא יבינו. אז במקום לדבר, אני פשוט מציירת".

איורי הקומיקס הדרמטיים ומרטיטי הלב שיצרה יובל חושפים צוהר לצפונות נפשה, ומתארים את החלל שנפער בליבה בעקבות מות אמה. באמצעות שימוש בצבעים, באמצעים אמנותיים איוריים ובקומפוזיציות יצרה יובל מעין תסריט בתמונות (storyboard) המשקף מערבולת של רגשות וחושף את הפחדים הכמוסים, את החששות, את הריקנות, הזעקה והגעגוע שהותיר השכול בליבה.