עקרונות פדגוגיים מרכזיים

עיקרון זה מתאר תהליך למידה הדרגתי, המתחיל מהעולם האישי והמוכר של התלמיד – המשפחה, הבית והסביבה הקרובה – ומתרחב אל הזהות הלאומית והקשר למולדת. הלמידה נעה במעגלים מתרחבים, מן החוויה האישית אל ההקשר הקהילתי, התרבותי והלאומי. העיקרון מדגיש את האופן שבו הזהות האישית שזורה בזהות הקולקטיבית, ומאפשר לתלמידים לגבש זהות ולחזק שייכות, שורשים ושותפות. זהו מסע אישי וערכי – מעצמי אל עמי – המחזק את תחושת הקשר אל עם ישראל, אל ארץ ישראל ואל מורשת ישראל.

העיקרון הספירלי מבטא תהליך לימודי שבו נושאים שבים ונלמדים לאורך השנים, בכל פעם ברמה הולכת ומעמיקה.  בכל שלב, התלמידים פוגשים תכנים מוכרים מתוך נקודת מבט חדשה, מורכבת ובוגרת יותר. גישה זו מאפשרת פיתוח הדרגתי של זהות יהודית-ישראלית מגובשת, לצד חיזוק היכולות הקוגניטיביות, הרגשיות והחברתיות בהתאם לגילם ולשלב ההתפתחותי שבו הם מצויים.

עיקרון זה משקף את תהליך ההתפתחות הקוגניטיבית של הלומדים, שבו המעבר מתרחש מהתנסות מוחשית וחווייתית אל חשיבה מופשטת ודיון ערכי. באמצעות חיבור לחוויות אישיות, סיפורים, סמלים ודוגמאות מן המציאות, מתאפשרת הבנייה הדרגתית של מושגים מופשטים בנושאים של זהות, שייכות וערכים.

עיקרון זה מבטא את הגישה ההוליסטית בחינוך, המכירה בכך שלמידה משמעותית משלבת – רגש, שכל ועשייה.

• חוויה– טיפוח זיקה רגשית ושייכות לזהות ולמורשת באמצעות חוויות, טקסים, וסיפורים.
• ידע– פיתוח ידע, הבנה ומיומנויות חשיבה, באופן ההולם את שלב ההתפתחות.
• עשייה– עידוד עשייה פעילה ותרומה קהילתית, המחברות בין הלמידה לבין המציאות

עיקרון זה המתבטא בשזירת תחומי דעת שונים מאפשר לתלמידים לראות את המורשת היהודית-ישראלית כמארג עשיר ורב-ממדי המתבטא בכל תחומי החיים והתרבות, ולא כתחום מבודד.  גישה זו מאפשרת לתלמידים לחוות את הזהות שלהם בהקשרים מגוונים – לשוניים, תרבותיים, היסטוריים, ערכיים ואמנותיים.