תוכנית הלימודים לכיתה ה'

• זיקה לעם ולארץ
• התבוננות, קשב וקשר בין אדם ועולמו
• הכרת הטוב
• הכרת תודה
• קהילתיות
• ערבות הדדית
• אוניברסליות ופרטיקולאריות

"תפילת האדם": היכרות כללית עם נושא התפילה האישית והציבורית (כתופעה נפשית, תרבותית, אוניברסאלית) ועם סידור התפילה היהודי.
הלימוד בכיתה ה' יכלול שני מוקדים:

• התפילה מבחינה רעיונית ואישית-חווייתית, וכן כתופעה אוניברסאלית ובין-דתית. ידונו:
  תפילה אישית וספונטנית (לעומת תפילה בציבור, סידור תפילה ותפילת קבע)
  דוגמאות: תפילת חנה (שמו"א א'-ב'), מזמורי הללויה, כגון : "הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע ..." (תהלים ק"נ)
  בנוסף, תיבחן התפילה כשירה והשירה כתפילה
• תפילת הקבע, כפי שהיא מתבטאת בסידור התפילה. היכרות כללית עם סידור התפילה, מבנהו והתהוותו, וכן עם סידורים של עדות וזרמים שונים.

בשנה זו יילמדו מן הסידור בעיקר רעיון הברכה, ברכות לסוגיהן בתפילה ובחיי אדם, ותפילת עמידה ('שמונה עשרה" וקדושה.) חלקים אחרים מן הסידור מופיעים בשנות לימוד אחרות בהקשרים נוספים (כגון קריאת שמע וקריאת התורה בכיתה ו' במסגרת הלימוד על פרשת השבוע ובר-מצווה, בכיתה ד' בנושא "זמן יהודי-ישראלי" - תפילות סביב מחזורי היום והטבע וכד'). בתוך כך, תהיה התייחסות גם להיבטים הבאים:

• התפילה כטקס, כחוויה מילולית ולא-מילולית
• תפילה כשפה משותפת של העם היהודי בארץ ובתפוצות
• תפילה ומנהגי תפילה בקהילות ישראל
• תפילה בציבור כביטוי של ערבות (למשל: אבא קובנר, "להיות אחד במניין", על הגשר הצר, תל אביב 1981, עמ' 121)
• רעיון התפילה ביחד (שירה משותפת של הקהל) שנותנת תחושת שייכות לציבור
• בהקשר לכך יש לדבר על הארכיטקטורה של בית הכנסת – צורת ישיבה ב ח' או בשורות מאפיינת שתי תפיסות שונות של תפילה: אחת האדם מול האל, השנייה אדם מול אדם מול האל.
• התפילה כביטוי לגורל היהודי ולכמיהות העם, כגון תפילות לארץ ישראל וירושלים, לגאולה
• בלימוד הנושא ישולבו פיוטי תפילה כגון: "לכה דודי", "אדון עולם"
• שירת תפילה מודרנית/חילונית, כגון:
  
  • הליכה לקיסריה / חנה סנש
  • למדני אלוהיי / לאה גולדברג
  • לו יהי / נעמי שמר
  • תפילה / עפרה חזה
  • שמע ישראל / שרית חדד
  • נדליק נר ביחד / שרית חדד

• זיקה לעם ולארץ
• אהבת הארץ
• כמיהה וכיסופים לא"י
• זיכרון
• שייכות
• עמיות יהודית
• יחסי ישראל והתפוצות
• ערבות הדדית

הנושא יילמד כרצף מהקונקרטי/קרוב גיאוגרפית (נושאים שנדונו בשנים קודמות) למושגים כלליים ומופשטים יותר (אומה, ארץ, מדינת ישראל). הנושא יילמד בשני מוקדים:
1. מהמרחב הקונקרטי (משפחה, שכונת המגורים, מקום הישוב) אל הארץ וטבע הארץ:

• הזיקה לארץ, הכמיהה והגעגוע: דרך ביטויים בסידור התפילה, בפיוט ובשירה המודרנית, כגון: "ותחזינה עינינו בשובך לציון..." (בתפילה), ברכת הארץ בברכת המזון; "לבי במזרח" (ריה"ל); "שאו ציונה נס ודגל"/נח רוזנבלום; "יושב בסן פרנסיסקו על המים"/אריק איינשטיין; קובי אוז – הפיוט של אביו המשולב בשיר, מדבר על הזיקה לארץ ועל קיבוץ גלויות; אוחיל יום יום אשתאה/ ר' דוד חסין ממרוקו (שיר על טבריה); אחד משירי ציון של ר' שלום שבזי (קריה יפיפייה, יום אזכרה ציון) ;"קריה יפיפייה" / רבי זכריה אלצ'אהרי.
  וכן בסיפורים, כגון: שני מעשי חכמים ביציאתם מא"י: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (ספרי דברים יב, כח פיסקה פ)
• השיבה והחיבור לא"י בציונות (דימויי הבית הארץ-ישראלי): בסיפורי חלוצים, כגון: בועז נוימן, ספר החלוצים, עם עובד תשס"ט, בהגותו של אהרן דוד גורדון, האומה והעבודה, הספריה הציונית תשי"ז עמ' 77-81) בשירי נוף ובית, כגון: הו ארצי מולדתי / שאול טשרניחובסקי; שם הרי גולן / רחל; שיעור מולדת / אפרים שמיר
  ועוד: פרשת חיי/ יוסף אליהו שלוש; בלפור חקק, 'גלות', 'אבא עולה לארץ ישראל', ואז בקץ היוחסין, תשמ"ז; אך בך מולדתי/דוד בוזגלו; בתי צאי/ אשר מזרחי, אליהו אלישר; שמחה גדולה הלילה/ משה אליהו; פירוש מודרני למזמור "שובה ה' את שביתנו"/ הרב יוסף משאש.

2. העם והמדינה – בירור מושגים מופשטים כהרחבה לזיקה הקונקרטית

• ירושלים כסמל של חיבור - עיר בירה ומרכז רוחני. "ירושלים הבנויה כ'עיר שחברה לה יחדיו' - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ו)
• "חוק השבות" – כביטוי לקשר בין יהודי העולם למדינת ישראל. סיפור מאבק לשחרור יהודי ברית המועצות; סיפור העלאת יהודי אתיופיה, תוך הדגשת הזיקה שבין חלקי העם ולערבות ההדדית.
• 'כל ישראל ערבין זה לזה': האם מדובר בתושבי מדינת ישראל או בעם ישראל? מה היחס בין השניים?
  • עמיות יהודית כיום – בארץ ובתפוצות, מקומם של יהודי העולם ויחסם לא"י ולמדינה. שותפות גורל ואחריות, דרך דברי הוגים ומנהיגים ביהדות התפוצות, למשל מדברי הרב מרדכי מנחם קפלן (דת האומיות המוסרית, מסדה תש"ל, עמ' 119-127); חכם דוד עידאן בג'רבה ("משכיל לדוד" חלק א', דרוש א' לשבת הגדול, דף ז' עמ' א' – ח' עמ' א', נס ציונה, תשל"ו): "לעורר את לבב אחינו בני ישראל אל הרמת דגל אומתנו הישראלית ... כי לא רק לאהוב אותה מרחוק זאת חובתנו, רק צריכים אנו לחוג בחגה ולשוש איתה משוש ..." ; הרב בן ציון חי מאיר עוזיאל, הגאולה ותעודתה, הגיוני עוזיאל שער כ"ח, פרק א (מופיע בחכם היומי); כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא/ מאיר בוזגלו; הרב יונתן זקס ("משבר וברית") וכד'

3. סמלים לאומיים ומשמעותם
סמלי המדינה (וירושלים) מן "הזמן הזה" אל "הימים ההם"– מן הסמלים ועד מקורות ההשראה במקרא ובמסורת: דגל המדינה, סמל המדינה והמנון "התקווה". הכרת האישים והתהליכים בעיצוב סמלי המדינה ובבחירתם. הדגל כסמל ישראלי טריטוריאלי (הכולל מגזרים שונים) לעומת המגן-דוד ופסי הטלית כסמל יהודי ייחודי.

• זיקה לעם ולארץ
• סליחה ותיקון
• זיכרון, דרך חדשה
• מסע אל העצמי ישן וחדש

• משמעויות ראש השנה, מקורותיו, סמליו ומנהגיו
• ראש השנה ומועדי תשרי בהקשר הישראלי
• סתיו יהודי בארץ אבותיי / אריק איינשטיין
• ביטויים מרכזיים במחזור התפילה לימים הנוראים (בזיקה לנושא התפילה, לעיל):
• "משאירים מאחור"- מה היינו רוצים להשאיר מאחור, מנהג 'תשליך'
• "רוצים לתקן" - חודש הרחמים והסליחות: קטעים מהסליחות (כגון פיוט "אדון הסליחות"), השופר כביטוי של חשבון נפש (רמב"ם, הלכות תשובה ג,ד)
• השופר מחד, "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" (עמוס ג' ו), ומאידך, "וביום שמחתכם ובמועדיכם... ותקעם בחצצרת...." (במדבר י' י) פחד מחד וחגיגה מאידך.
• "עוברים הלאה": פיוט "תכלה שנה וקללותיה...",
• שירים עכשוויים על פתיחת דף חדש כגון: שנה חדשה/ שלומי שבת; כל שנה מתחילה בסימן שאלה / נ. פרידמן וע. ברזל
• סימני ליל ראש השנה (מאכלים) וברכות "יהי רצון" עליהם - הקשר בין הסימנים לפירות ארץ-ישראל והסימנים כסמלים

• זיקה לעם ולארץ
• "אהבת חינם"
• אחדות
• תרבות המחלוקת
• כמיהה וכיסופים
• לא"י
• זיכרון
• אבל לאומי, גלות וגאולה
• זיכרון היסטורי משותף

• הצגת צומות החורבן כמכלול, ע"פ חזון זכריה ח,19: "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי ... יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים"
• פסוקים נבחרים ממגילת איכה, כגון: פרק א', פסוקים א-ז, טז-יז; פרק ה', א-ג, ט"ו-כ"א
• תהלים קלז (על נהרות בבל) "אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם..."
• אגדות החורבן, מתוך: בבלי, מסכת גיטין, דפים נ"ו-נ"ח: "על מה חרבה ירושלים?"
• קינות לזכר החורבן, כגון: "צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ" (ר' יהודה הלוי)
• דרכי זיכרון: צום, מנהגי אבלות (סביב תשעה באב ובמחזור החיים כגון בטקס הנישואין ובבניית בית חדש)
• מנהגי קהילות ומנהגים חדשים

• זיקה לעם ולארץ
• זיקה לטבע

• התייחסות ללוח השנה (שמשי/ירחי) ולעונות
• הקשר בין חברה חקלאית למועדי השנה ומיפוי המועדים הרלוונטיים והקשרים ביניהם (מומלץ ללמוד לקראת פסח ושבועות (חגי קציר), ולקשר גם למועדים חקלאיים נוספים בלוח השנה (בחלקם ההיבט החקלאי פחות מוכר, כגון מסיק (חנוכה), בציר (טו באב) וכו'.)
• מכאן: שאלת היחס לאדמה, לארץ ולטבע בציונות וכן בחברה מודרנית-טכנולוגית. בעיקר בשירה (ובאומנות בכלל), כגון: אמא אדמה / אריק איינשטיין, ארץ / שייקה פייקוב
• הקשר בין הפעילות החקלאית ומתנות עניים (פאה וכו') ומקבילותיהן כיום

• זיקה לעם ולארץ:
• אחדות ושייכות
• חירות ועצמאות
• ריבונות
• זיכרון לאומי
• ערבות הדדית
• אחריות

• לימוד המועדים מכ"ז בניסן ועד כ"ח באייר, כרצף מועדים בעל משמעות מיוחדת ... (ניתן להתייחס להצעה לקרוא להם 'עשרת ימי תודה' (המהדהדים את 'עשרת ימי תשובה' של תשרי) או שמות ייחודיים אחרים)
• ביטויים של זיקה לארץ ולמדינה וסממני ריבונות במועדים השונים
• מקורות רלוונטיים מסידור התפילה:
  
  • קדיש, יזכור, "אל מלא רחמים"
  • תפילה לשלום המדינה
  • שירה מודרנית סביב זיכרון ועצמאות
  • שירת ירושלים