גולדה מאיר

גולדה מאיר לבית מבוביץ' נולדה בקייב ב-3 במאי 1898. בשל מצוקה כלכלית היגרה משפחתה לארה"ב ב-1906. היא גדלה במילווקי שבוויסקונסין, שם הצטרפה לתנועת נוער ציונית ונישאה למוריס מאירסון. בני הזוג עלו ארצה ב-1921 והתיישבו בקיבוץ מרחביה.
ב-1924 עברה להתגורר בתל אביב. בראשית 1928 החלה לכהן בתפקיד מזכירת מועצת הפועלות. ב-1930 נבחרה לוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.
בשנים 1934-1932 הייתה שליחה בארה"ב ושימשה מזכירת ארגון הנשים הציוני סוציאליסטי Pioneer Women. עם שובה לארץ, חזרה גולדה מאיר לפעילות במועצת הפועלות ובוועד הפועל של ההסתדרות.
ב-1937 מונתה לתפקיד יושבת הראש של הוועד המפקח של קופת חולים ולשורה של תפקידים בהסתדרות הכללית.
ב-1946 נקראה גולדה מאיר למלא את תפקיד ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בחודשים שקדמו להקמת המדינה יצאה גולדה לכמה שליחויות חשובות, ובהן פגישות עם המלך עבדאללה וגיוס כספים למגבית חירום בארצות הברית. עם חזרתה לארץ בספטמבר 1948 מונתה לצירה הישראלית הראשונה בברית המועצות. בשנת 1949 שבה לארץ, נבחרה לכנסת מטעם מפא"י ומונתה לשרת העבודה, תפקיד שמילאה עד 1956. בשנים אלו יזמה תחיקה סוציאלית רחבה, פעלה להקמת שיכונים לעובדים ולעולים ועסקה בקליטת עלייה.
בשנים 1965-1956 כיהנה גולדה מאיר בתפקיד שרת החוץ.
בפברואר 1969 מת ראש הממשלה לוי אשכול, וגולדה מאיר התמנתה לעמוד במקומו בראש ממשלת ישראל. היא שבה ונבחרה לתפקיד ראש הממשלה בבחירות לכנסת השביעית ב-1969. בתפקיד זה עסקה גם בהתמודדות עם מלחמת ההתשה שהתנהלה לאורך תעלת סואץ בין ישראל ומצרים בשנים 1970-1969. באוגוסט 1970 נתנה ממשלת ישראל בראשותה את הסכמתה לתוכניתו של מזכיר המדינה האמריקני רוג'רס. התוכנית הביאה להפסקת אש לאורך תעלת סואץ.
בימי כהונתה פרצה ב-6 באוקטובר 1973 מלחמת יום הכיפורים.
תוצאות המלחמה הביאו לתסיסה ולמחאה חזקה בציבור ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית 'ועדת אגרנט'. הוועדה חקרה את התנהלות העניינים בימים שקדמו למלחמה ואת ניהולה בימיה הראשונים. בבחירות לכנסת השמינית בדצמבר 1973 שבה גולדה מאיר ונבחרה לתפקיד ראש הממשלה. ביוני 1974 התפטרה מכהונתה לנוכח פרסום מסקנות ועדת אגרנט, אף שהוועדה טיהרה אותה מאחריות ישירה למחדלים שקדמו לפרוץ המלחמה.
גולדה מאיר הלכה לעולמה ב-8 בדצמבר 1978. היא השאירה אחריה בן ובת, מנחם ושרה.