מנחם בגין

מנחם בגין נולד ב-16 באוגוסט 1913 בעיר ברסט-ליטובסק שבבלארוס וגדל בבית ציוני. בילדותו הצטרף לתנועת הנוער (בית"ר) שייסד זאב ז'בוטינסקי. בשנת 1935 סיים את חוק לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ורשה. בשנת 1939 נשא לאישה את עליזה לבית ארנולד.

עובד כפייה

כשפלשו הגרמנים לפולין נמלט מוורשה לעיר וילנה אשר נכבשה בידי הסובייטים. בספטמבר 1940 נאסר בגין על ידי השלטונות הסובייטיים באשמת פעילות ציונית, נידון ל-8 שנות מאסר והוגלה למחנה עבודת פרך בצפון-מזרח רוסיה האירופית. בשִלהי 1941, לאחר שהייה של חודשים ספורים במחנה שוחרר ממנו. הוריו ורוב בני משפחתו נספו בשואה.

מפקד האצ"ל

בשנת 1942 עלה לארץ ישראל והוא חייל פולני. שם התחוור לו עד כמה הידרדר מצבה של התנועה הרוויזיוניסטית מאז מות ז'בוטינסקי בשנת 1940. מצבו של האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) היה קשה אף יותר, בשל פרישתם של אברהם שטרן ואחרים למחתרת החדשה לח"י ועקב מותו של מפקד הארגון דוד רזיאל בפעולה בעיראק. מפקד האצ"ל באותה עת יעקב מרידור העריך שלנוכח היעדים של הארגון – מרד מחודש בשלטון הבריטי בארץ ישראל וחיזוקו הצבאי של היישוב היהודי בארץ – הכרחי שתעמוד בראשו דמות סמכותית ובעלת יכולת מדינית. בעת שהייתו של בגין בארץ הציע לו מרידור את תפקיד מפקד האצ"ל.

המאבק בבריטים

בתחילת שנת 1944 הכריז בגין מלחמה מזוינת על השלטון המנדטורי הבריטי וניהל את מלחמת המחתרת בבריטים. בתקופת "המאבק" ניהל מן המחתרת את הפעילות המדינית של האצ"ל ופיקח על פעילותו הצבאית. בניצוחו של בגין נקט הארגון עשרות רבות של פעולות נגד יעדים בריטיים עד ליציאתם של הבריטים מן הארץ. הבולשת של ממשלת המנדט הכריזה על מתן פרס בעד הסגרתו, אך בגין לא הוסגר.

משנתו

בגין התנגד לתכנית החלוקה של האו"ם. מולדת, להשקפתו, הייתה שלמות היסטורית וגאוגרפית, ושטחה של ארץ ישראל כלל גם את השטח שממזרח לירדן. ואולם הוא קיבל את מרות המוסדות הלאומיים בקבלם את תכנית החלוקה. סמוך ליציאתם של הבריטים מן הארץ דרש בגין שהמוסדות הלאומיים היהודיים יכריזו על הקמתה של מדינה עצמאית וירכיבו ממשלה שתוכר על ידי המחתרת. ביזמתו הושג הסכם בין האצ"ל ובין הממשלה הזמנית בראשות דוד בן-גוריון על הצטרפותם של 10,000 חיילי האצ"ל, בגדודים משלהם, לצבא הישראלי המתארגן. המחתרות פורקו ומקצת ממנהיגיהן פנו לפעילות פוליטית.
אלטלנה
בשנת 1948 הגיעה מאירופה הספינה "אלטלנה" שרכש האצ"ל ועל סיפונה נשק תחמושת ומתנדבים שבאו לעזרת היישוב הנלחם על חייו. האצ"ל דרש ש-20% מן הנשק והתחמושת יוקצו ליחידותיו הנלחמות בירושלים. הממשלה דחתה בתוקף תביעה זו, ותבעה שכל כלי הנשק יימסרו לצה"ל. משנענתה בשלילה, פתח הצבא באש על "אלטלנה", והספינה עלתה בלהבות מול שפת הים בתל אביב. דבריו המְרסנים של מנחם בגין, שהיה על הספינה, שודרו בתחנת הרדיו של האצ"ל ומנעו תגובה צבאית של לוחמי הארגון כלפי המעורבים בירי, תגובה שהייתה יכולה להתפתח למלחמת אחים.

הלקח מן השואה

בקיץ 1948 הקים בגין את תנועת החֵרות ועמד בראשה. בשנת 1952 התנגד בגין לקבלת 'שילומים' מגרמניה, והפגנות המחאה שארגן הסתיימו בניסיון לפרוץ אל הכנסת. הטראומה של שואת יהודי אירופה השפיעה עמוקות על השקפת עולמו של בגין. בכל לבו האמין כי הלקח מן השואה הוא שהעם היהודי חייב להגן עצמו בארצו כדי למנוע סכנה מחודשת לקיומו. הצורך להגן על מדינת ישראל משואה שנייה הביא אותו בשנת 1981, בהיותו ראש ממשלת ישראל, לקבל החלטה על הפצצת הכור האטומי בעיראק.

פרלמנטר מצטיין

בגין היה פרלמנטר מצטיין אשר העריך את הכנסת וכיבד אותה. הוא עסק רבות בחקיקה ותרם לביצור מעמדו של בית המשפט העליון. הוא ניחן בכושר רטורי אשר בא לידי ביטוי בנאומיו בכנסת ובעצרות גדולות. כדי להגדיל את כוחה הפוליטי, חברה תנועת החרות בשנת 1965 למפלגה הליברלית, והוקם גח"ל (גוש חרות ליברלים) ובראשו עמד בגין.
בשנת 1967 היה בגין מיוזמי הקמת ממשלת האחדות הלאומית. לאחר הצטרפות מפלגתו לקואליציה לחץ בגין על ממשלת אשכול למנות את משה דיין לשר הביטחון וניסה לצרף אליה גם את דוד בן-גוריון. בפרוץ הקרבות בחזית הירדנית במלחמת ששת הימים פנו מנחם בגין ויגאל אלון אל ראש הממשלה לוי אשכול בדרישה לשחרר את ירושלים המזרחית. בלחצו של בגין התקבלה ההחלטה וכוחות צה"ל פרצו לעיר העתיקה ושחררו אותה ובתוכה את הר הבית ואת הכותל המערבי.

המהפך

הסיעה שבגין עמד בראשה גדלה בהתמדה, ובשנת 1977 ניצח בגין בבחירות כשעמד בראש הליכוד ועלה בידו להרכיב ממשלה בתמיכת המפלגות הדתיות. ב-19 בנובמבר 1977 בסיועו של שר החוץ משה דיין ולאחר מגעים מדיניים גלויים וחשאיים עם מצרים, הגיע נשיא מצרים אנואר סאדאת לביקור בישראל. בתום משא ומתן נחתמו הסכמי קמפ דייוויד. בנאום שבו הציג במליאת הכנסת את הסכמי השלום, הביע בגין הזדהות עם כאבם של אנשי היישובים בסיני, אשר צפויים היו להיעקר מבתיהם כפי שהתחייב מהסכם השלום עם מצרים. בגין דחה על הסף כל פשרה שמשמעותה ויתור לשלטון ערבי על שטח כלשהו משטחי יהודה שומרון ורצועת עזה. הוא סירב למעורבות של אש"ף במשא ומתן כלשהו או בהסכם שלום. בירושלים ראה בגין "בירת ישראל הנצחית, בלתי-מחולקת, לדורי דורות ולנצח נצחים".

חתן פרס נובל לשלום

הסכמי קמפ דייוויד, שנתמכו בידי רוב גדול בכנסת, הביאו לחתימה על הסכמי השלום עם מצרים במארס 1979. המאמצים לכונן שלום והחתימה על ההסכמים זיכו את בגין ואת סאדאת בפרס נובל לשלום. על פי תפיסתו של בגין הוקמו בתקופת כהונתו יישובים רבים ביהודה ובשומרון ובחבל עזה. בשנת 1981 חוקקה הכנסת את חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981.
מלבד עיסוקיו המדיניים האינטנסיביים, פעל בגין רבות בניסיון לגשר על פערים חברתיים. תנועתו קידמה בברכה את הצטרפותם של תושבי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה, והוא נהג בהם כבשותפים אמִתיים לעשייה הציבורית. רבים מבני שכבות המצוקה רואים בו עד היום מנהיג נערץ. גולת הכותרת של פעילותו החברתית הייתה פרויקט שיקום השכונות, שבמסגרתו שופצו והורחבו בתים בשכונות ברחבי הארץ.

הפצצת הכור בעיראק ומבצע שלום הגליל

בשנת 1981, ערב חג השבועות, הפציץ חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני בעירק. הצלחת המבצע והשמדתו של הכור הביאו לשמחה ולהקלה. בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים התבסס אש"ף בלבנון. במוצאי שבת, 5 ביוני 1982, התקיימה ישיבת ממשלה מיוחדת והוחלט בה לצאת למבצע שלום הגליל. המבצע התרחב והיה למלחמה של ממש. התרחבותו של המבצע, התארכותו, הטבח המחריד של נוצרים בפלסטינים במחנות הפליטים סברה ושתילה ובעיקר ריבוי החללים בקרב חיילי צה"ל סדקו את בסיס ההסכמה הציבורית למבצע. חלום השלום עם לבנון קרס, ומסקנותיה של ועדת החקירה המיוחדת שהוקמה כדי לברר את אירועי הטבח פגעו בתדמיתה של ממשלת בגין.

שברון לב

בגין הושפע מאוד מכל אלו, ובעיקר קרעה את לבו ההפגנה המתמשכת מול מעונו הרשמי שבה צוין בקביעות על גבי שלט מספר החללים בפעולות בלבנון שגדל והלך. מכה קשה נוספת ניחתה עליו בעת המלחמה עם פטירתה של רעייתו עליזה ב-14 בנובמבר 1982. המלחמה ותוצאותיה גרמו לבגין לבטי נפש קשים, ונוסף עליהם מצבו הבריאותי הקשה.

התפטרות והסתגרות

בשלהי שנת 1983 הודיע על התפטרותו מבלי לתת לה נימוק רשמי. מאז סירב להסביר את מניעיו ולהביע את דעתו בסוגיות ציבוריות. בשנות חייו האחרונות נמנע מלהופיע בציבור, ונראה רק בימים שבהם עלה לקברה של עליזה רעייתו. עד שנת 1990 הסתגר בגין בדירתו הפרטית בירושלים, ולאחר מכן עבר לתל אביב. בתקופה זו מיעט לצאת מפתח ביתו, כמעט לא התראיין ולא קיבל אורחים. מצבו הבריאותי החמיר.

דרך כל האדם

ביום ד' באדר ב' תשנ"ב, 9 במארס 1992, הלך מנחם בגין לעולמו. רבבות אדם מכל קצות הארץ ליוו אותו בדרכו האחרונה. בגין נקבר בהר הזיתים בירושלים אחרי הלוויה עממית שלא נישאו בה הספדים.