יונה בוגלה

נושא-על: המדינה שלי

יונה בוגלה (1908–1987) היה מחנך ואיש ציבור יהודי-אתיופי, שימש כמנהלה של רשת החינוך של ביתא ישראל באתיופיה, ופעל רבות למען עלייתם של יהודי אתיופיה לארץ ישראל.

על דמותו ופועלו של יונה בוגלה סיפר לנו בנו השני, זכריה זאודו בוגלה*, שחי ומתגורר בישראל.

את אביו מכנה זכריה בוגלה "מנהיג ציוני ביבשת אפריקה".  אביו נולד לדבריו בעיר גונדר שבאתיופיה, ובצעירותו היה רועה צאן. רק בשעות הערב ישב ולמד קרוא וכתוב באמהרית אצל הכהן הגדול יחד עם צעירים נוספים בני גילו. בשנת 1923, בהיותו בן 13, נשלח אביו לארץ ישראל ולמד בבית הספר "תחכמוני" בירושלים. את מסעו הלימודי המשיך בגרמניה, ולאחר מכן בשוויץ ובפריז. בשנת 1931 חזר בוגלה לאתיופיה כדי ללמד בבית הספר היהודי הראשון שנפתח באדיס אבבה על ידי ד"ר יעקב פיטלוביץ ופרופ' תאמרת עמנואל.  במקביל רכש השכלה גבוהה ושלט ב-12 שפות שונות.  

עם כיבוש אתיופיה על ידי האיטלקים בשנת 1935 התגייס בוגלה לצבא האתיופי ונלחם בחזית הצפון עד שנת 1936. כשנכבשה עיר הבירה אדיס אבבה הוא חזר לעסוק בהוראה, אך עד מהרה מצא עצמו בין כתלי בית הכלא עקב צו מעצר שהוצא נגדו על ידי האיטלקים. הוא הצליח לברוח מהמעצר, והסתתר באזור וולגה בצפון המדינה.

בשנת 1941 התחיל לעבוד במשרד החינוך האתיופי בתור מנהל מחלקת התרגום והמתרגם הראשי של הקיסר האתיופי. באותה תקופה, ממשיך זכריה בוגלה, החלו המסיונרים הנוצרים להרחיב את פעילותם בקרב היהודים. אביו הבין את גודל הסכנה וצורך השעה, והחל להתכתב עם ד"ר פיטלוביץ ועם נשיא מדינת ישראל דאז,  יצחק בן צבי,  וביקש את עזרתם בהצלת יהדות אתיופיה.

בשנת 1953 התפטר אביו מעבודתו במשרד החינוך, ובסיועה של הסוכנות היהודית פתח בית ספר יהודי בעיר אסמרה באתיופיה. חלק מתלמידי בית הספר נשלחו בהמשך לכפר הנוער "כפר בתיה" בישראל, שם הוכשרו לעסוק בהוראה, ושבו לאתיופיה כדי ללמד בבתי ספר היהודים שהקים אביו בכפרים השונים. סך הכול הוקמו ביוזמת אביו 27 בתי ספר יהודים ברחבי אתיופיה.

החזון העיקרי של אבי, משתף זכריה בוגלה, היה להעלות את אנשי קהילת ביתא ישראל לארץ ישראל. מצבם הכלכלי והחברתי של בני הקהילה באותה תקופה הורע מאוד עקב האנטישמיות שהתגברה. ואולם, הדרך להגשמת חזונו לא היתה קלה ונתקלה בהתנגדות מבית ומחוץ. למרות זאת לא אמר אביו נואש. הוא  יצר קשרים עם יהודי העולם שבאו לבקר בכפרים היהודים וגייס אותם למאבק העלייה. הוא אף הקים מושבה חקלאית על גבול סודאן אתיופיה בה קיווה לרכז את רוב בני הקהילה, על מנת שיחצו בבא העת את הגבול ויגיעו לישראל.

בשנת 1979, מספר זכריה, מצבם של יהודי אתיופיה היה חמור ביותר: רוב מנהיגי הקהילה  ובהם מורים שחזרו מישראל נעצרו ונכלאו, וצעירים רבים אף הוצאו להורג. חלק מבני העדה הפכו לפליטים ונדדו מכפר לכפר. בני הקהילה היו על סף יאוש. משכך, החליט אביו  לעלות לישראל יחד עם אשתו ובתו כדי שיוכל לפעול משם ביתר שאת למען העלאת יתר בני הקהילה לארץ. הוא נפגש עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ועם ראשי מוסדות יהודים, נסע לכנס של מנהיגי יהדות צפון אמריקה במונטריאול ונשא  שם נאום מרגש על מצבה של העדה. בלשון נחרצת  תבע מכולם לקבל ההחלטה חד משמעית שתאפשר עלייה המונית של יהודי אתיופיה.  דבריו המרגשים נשאו פרי ומספר חודשים לאחר מכן החל מבצע ההצלה של יהודי אתיופיה דרך סודאן. בשנת 1984 קרם עור וגידים "מבצע שלמה" – מבצע להעלאת יהודי אתיופיה לארץ ברכבת אווירית (ובשנת 1991 לאחר מותו של בוגלה מבצע נוסף, "מבצע שלמה").

אבי זכה לראות את חלומו מתגשם, מספר זכריה בהתרגשות, ונטל חלק פעיל בעלייה ובקליטת העלייה.

יונה בוגלה נפטר באוגוסט 1987בגיל 79 ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, סמוך לקברו של יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל. על שמו של בוגלה נקראו מוסדות חינוך שונים בארץ (בית-ספר הדרים ע""ש יונה בוגלה ברחובות ועוד), ואף נקראו על שמו רחובות בערים רבות בארץ.

­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­_______________________________________________

* זכריה בוגלה נולד וגדל יחד עם הוריו באדיס אבבה. לישראל עלה בשנת 1971 ונרשם ללימודי מכינה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן המשיך בלימודי במזרח תיכון ואסיה באוניברסיטת תל אביב. עם סיום לימודיו שימש כמזכיר התאחדות עולי אתיופיה ונטל חלק פעיל במבצעי העלייה השונים של יהודי אתיופיה לישראל. בשנת 2015 יצא לאור ספר ביוגרפי שכתב זכריה על אביו  באמהרית. הספר תורגם לאנגלית ובקרוב יתורגם גם לעברית.