תוכניות לימודים במוזיקה יסודי

הוראת החלילית כנושא ראשי:

הוראת החלילית מומלצת על ידי צוות הוועדה החל מכיתה ג. מחקרים מצביעים על שהמוטוריקה העדינה של הילדים מגיעה לשיא התפתחותה בגיל שמונה (כיתה ג). לחלילית אין עזרים לסתימת החורים (כמנענעים בכלי נשיפה אחרים), והיא מחייבת שליטה מלאה בשרירי האצבעות ויכולת הפעלה מיטבית שלהם. לפני כיתה ג מרבית התלמידים יחושו תסכול רב בשל ההתקדמות האיטית ועלולים לעזוב את החלילית בפרט ואת הנגינה בכלל.
לימוד הכלי בקבוצת לומדים הטרוגנית לא יעלה על עשרה תלמידים.
מסגרת הלימודים תכלול תוכנית דו שנתית לכיתות ג-ד לכלל התלמידים. תוכנית קצרת מועד של שנה אחת תגדע כל אפשרות לביסוס תהליך למידה מוזיקלי של ממש. בבתי ספר שבהם מתקיים מודל יישובי בכיתות ד – לימוד החלילית שכבר ביסס עוגנים בשנה הראשונה יימשך ככלי ראשי לשנה נוספת בד בבד עם רכישת מיומנויות נגינה בכלי התזמורתי החדש. בית ספר המעוניין בהובלת תוכנית ארבע שנתית (ג-ו) יאפשר לתלמידים בכיתות ה-ו להמשיך בחלילית במסלול בחירה.
אַנְסַמְבֶּלִים: בשנת הלימודים השנייה ייפתח אַנְסַמְבֶּל חליליות ייצוגי שיאפשר התנסות נגינה קאמרית לתלמידים בעלי רצון ומחויבות להעמקה בנושא הנגינה. הרכבי חליליות הטרוגניים מעשירים מאוד את העשייה ואת הלמידה המוזיקלית הן ברמת התלמידים הן ברמת המורה.
חלילית אלט: יש להתחיל להכניס להוראה הקבוצתית לקראת סוף שנת הלימודים השנייה (אחרי פסח) אך ורק לתלמידים שכבר שולטים באִצבועי הסופרן ושלא יתבלבלו מלימוד שיטה חדשה.
חלילית טנור: מומלץ לאפשר לכל תלמיד המסוגל פיזית לנגן בה ברגע שיכול.
חלילית בס: מומלץ לשלב רק לקראת כיתה ו באנסמבל. בד בבד יש ללמד קריאה של מפתח פה.
חלילית סוֹפְּרָנִינוֹ: ניתן לשלב ברגע ששולטים בחליליות אלט.

הוראת החלילית כתת נושא בתוך מערך השיעור המוזיקלי:

הוראת החלילית כתת נושא מומלצת מכיתות ג ומעלה. הוראת החלילית כחלק ממכלול נושאים מוזיקליים בשיעור מותנית במיומנויות הביצוע בחלילית של המורה למוזיקה. עליהן לכלול הפקת צליל איכותי ומכוון, שליטה בנקישות לשון מגוונות ובמנעד הסובב סביב אוקטבה וחצי כרומטיות.
למידת הכלי בהובלתו של מורה שאינו עומד בסטנדרטים המצוינים עלולה להמשיך ולקבע את תפיסת הכלי – הן על ידי תלמידים והוריהם הן על ידי צוותי החינוך – ככלי טרומי וככלי מעבר המוגבל בתוחלת חייו לצורך ביסוסן של מיומנויות נגינה ראשוניות בלבד. תפיסה זו מנוגדת לעמדת הצוות המקצועי במשרד החינוך.

תשתיות בית הספר להוראת חלילית:

חדר מוזיקה המצויד בערכת כלי הקשה (אוֹרף), מערכת שמע, עמודי תווים, מקרן, כיסאות ישיבה המאפשרים מצב נגינה. חלילית סופרן בארוק אישית לכל תלמיד בקבוצה.

העקרונות המובילים בתכנון מערכי השיעורים:

לימוד השפה המוזיקלית על צורותיה ומבניה המורכבים, היכולת 'לבקר' בה כמאזין ו'לדבר' באמצעותה ולהתנסות בה כנגן יכולה להשתוות למעין מסע. פיתוח היכולת להאזין ולעקוב אחר דקויות התחביר המוזיקלי, לנגן ולאלתר מתרחש לאורך שנים. מטרת שיעור החלילית הקבוצתי להקנות את השפה המוזיקלית באמצעות פיתוחן של מיומנויות נגינה, האזנה, חשיבה והבעה, כאשר תהליך הקניית השפה ממזג חוויה ולמידה לציר משותף.
כדי לאפשר לתלמידים לצאת לתהליך למידה, על מערך השיעור לספק מקום ומרחב למידה בטוחים שיאפשרו ללומדים לצאת בבטחה אל מחוזות חדשים. יצירת מרחב בטוח נובעת משילובם של כמה גורמים: ארגון פיזי והגדרת החלל ומרחב הלמידה, סדר ישיבה קבוע וכיו"ב; תהליכי הלמידה בשיעור – מינון מוגדר של פעולות ומעבר מדויק בין פעולות מוכרות וחדשות, פעולות תובעניות ופעולות מפיגות לצד מתן תמיכה במהלך הלמידה.
הובלת תהליך למידה מיטבי דורשת מהמורה למפות את קבוצת הלומדים ההטרוגנית ולזהות את יכולות הלמידה בקבוצה: יכולות ויסות, קשב, ריכוז ועמידה בתסכול אל מול משימות. על המורה לזהות חלקים בשיעור שבהם נוצר קושי כדי לבנות בעבורם מערך פיגומים תומכי למידה. הפיגומים הללו יאפשרו לתלמידים ערוצי למידה נוספים מעבר לאלה שהוצעו במערך הכתוב. כל אלה ועוד יקדמו את תחושת הביטחון כאשר התלמידים ייפגשו עם הלא ידוע.
כדי ליצור למידה חווייתית על המערך בפעולותיו השונות להנכיח כמה שיותר את המוזיקה כשפה חיה בכיתה. כמו כן לאפשר לתלמידים להתנסות ולשחק בשפה המוזיקלית מתוך מיזוגן של מיומנויות תנועה, שירה, אלתור, האזנה ודיבור ריתמי, לצד פיתוחן של מיומנויות נגינה בחלילית. הקניית מיומנויות נגינה בכלי מתוך יצירת מרחב עשיר של התנסויות תקדם הן את תחושת הביטחון של הלומדים הן את תחושת החוויה והנאת הלמידה.

מבנה שיעור נגינה קבוצתי במבט על: רצף הפעולות בשיעור מורכב משלושה שלבים מרכזיים:

שלב ראשון: פעולות שמטרתן להכניס את התלמיד בהדרגה למרחב המוזיקלי. המעבר ממגרש בית הספר למגרש המוזיקלי דורש מהמשתתפים כוונון תדרים (קשב, ויסות, ריכוז, תיאום לקבוצה) ממש כפי שמכוונים כלי נגינה לפני שמנגנים עליו. שינוי זה אינו קורה מאליו ספונטנית אלא מצריך בנייה של סדרת פעולות המכוונות את המשתתפים למצב של קשב מוזיקלי. מעבר לתהליך השינוי וההתכווננות האישית של כל משתתף, על המורה לדאוג גם שמעגל המשתתפים יהפוך לקבוצה, לאנסמבל. כלומר, כוונון התדרים יהיה גם ברמה האישית וגם ברמת התיאום והבנייה הקבוצתית. הגדרת המשתתפים קבוצה, אנסמבל מוזיקלי, תלויה בהובלתו של המורה, המנצח.
שלב שני: פעולות המתאפיינות בתהליכי חקר, עיון ופיענוח (אנליזה) של חומר או יצירה חדשה, פיתוח מיומנויות ביצועיות שונות ושכלולן, עבודה יצירתית.
שלב שלישי: פעולות המתאפיינות באופי הפגתי, חזרה על חומר מוכר דרך משחקים ולסיום סגירת מעגל הנגינה בפעולת פרידה.
נושאי למידה המשולבים בשיעור: שיעור הנגינה הקבוצתי יזמן לקבוצת הלומדים מרחב התנסויות עשיר היוצא מהמעגל המתמקד בביצוע סובב כלי בלבד אל התנסויות מוזיקליות כגון שירה, תנועה, אלתור והאזנה לספרות המוזיקה המתייחסת לכלי.

בהלימה להגדרת מטרות תוכנית הלימודים ויעדיה, הצוות המקצועי ממליץ על תוכנית הכשרה אקדמית של שישה סמסטרים לפחות אשר תכלול את הנושאים האלה:
פיתוח מיומנויות נגינה בכל משפחת החליליות, שליטה בחליליות בדו ובחליליות בפה, התנסות במגוון חליליות מהמשפחה (סופרנינו, סופרן, אלט, טנור, בס), יכולת לנגן בכוונון מדויק, יכולת שליטה בצליל ברגיסטרים השונים של הכלי (מהירות נשיפה), שליטה בארטיקולציות (T ,D ,L ,R) היכרות עם מתודות הוראה מקומיות והיכרות עם רפרטואר מקורי שנכתב לכלי.
פיתוח מיומנויות נגינה באנסמבל: יכולת הדרכה של יצירות תלת קוליות ומעלה, יכולת ביצוע של כל התפקידים השונים ביצירה, יכולת קריאת מפתחות שונים, יכולת כתיבת עיבודים פשוטים המתאימים לחליליות ולתלמידים. יש צורך להעשיר את ידע המורים בתולדות המוזיקה לחלילית ובספרותה על סוּגוֹתיה השונות.

המלצות ועדת מומחים (מורים ומבצעים) שכונסה בידי מפמ"ר מוזיקה ומטעמו.
מרכזת הוועדה: הגב' דרורה ברוק; חברי הוועדה: גב' ברכה קול, גב' דרורית אליאש, גב׳ עידית פז, גב' דבי ווסינג, גב' ענבר סלומון, מר עמית גור.
מסמך זה חובר על ידי גב' דרורה ברוק וגב' דרורית אליאש, ומהווה לפיתוח תוכנית לימודים בית ספרית בחליליות.
לייעוץ נוסף ניתן לפנות בדואר אלקטרוני לגב' דרורה ברוק: Drora.Bruck@gmail.com