היצירה המוזיקלית הערבית: תולדות המוזיקה ותורת המוזיקה

במסגרת ספר תורת המוזיקה הערבית ישנה סקירה של השפה המוזיקלית שבשימוש במוזיקה הערבית:
המקאם: מערכת הצלילים הכוללת, מרוווחים, אג'נאס ואופני חיבורם, משפחות המקאם, מודולציות, ההתנהגות המלודית כמאפיין של המקאם, והמקאמאת כמערכת.
האיקאע: הגדרה, דוגמאות, נקישות הדום והתכ, חלוקה לתת יחידות, ומבט קצר אל העבר.

• מבוא לתיאוריה של המוזיקה הערבית המקאם והאיקאע
  

השם מֻוַושח מתקשר לתקופת השלטון הערבי בספרד. הכיבוש הערבי בספרד, או כפי שכינו אותה הערבים אנדלוסיה, החל בראשית המאה ה-8 לספירה והסתיים ב-1492. התקופה הארוכה של נוכחות הערבים בספרד הביאה לשגשוג מרשים של תרבות ערבית שלא פסקה גם כאשר המסגרת המדינית עברה תהפוכות ושינויים. במאה ה-10 התפתח באנדלוסיה ז'אנר פואטי שנקרא מֻוַושח, ולפי עדויות מאותה עת נועד לביצוע מוזיקלי. בתקופתנו ידועים שירים רבים מז'אנר זה, ולרוב הם מכונים "מוושחאת אנדלוסיה" בהנחה שהם משתייכים לאותו ז'אנר אנדלוסי.

• פרק לימוד בנושא מוושח עברית | ערבית

הקָצִידָה נולדה בתקופה הטרום-אסלאמית, אל-ג'אהליה (الجاهلية). משערים שהקצידות המוקדמות ביותר חוברו במאה ה-6 לספירה. ידוע במיוחד אוסף של שבע קצידות שחיברו משוררים מהוללים מאותה תקופה, כמו אמְרֻא אל-קַיְס וטַרַפה בן אל-עַבְד ונודעו בשם אל-מֻעַלַקאת (المعلقات). מאז ועד התקופה המודרנית נחשבה הקצידה לצורה הפואטית הנעלה והמכובדת ביותר בשירה הערבית. מהי אם כן קצידה? מה מאפיין ומייחד את הטקסט שלה? הקצידה היא שרשרת ארוכה של עשרות בתים שכל אחד מהם מורכב מצַדְר (דלת) ועג'ז (סוגר) וכולם מסתיימים באותו חרוז.

• פרק לימוד בנושא קצידה עברית | ערבית

הטקטוקה היא שיר משקלי עם פזמון חוזר. הוא רווח במוזיקה העירונית הפופולרית. הטקסט של הטקטוקה מחובר בשפה המדוברת בדיאלקט המקומי. חלקי הטקטוקה הם מַדְ'הַב, חטיבה קצרה הפותחת את השיר ומשמשת גם פזמון חוזר, וכמה בתים המכּונים עֻ'צְן (غصن), מילולית: ענף, ברבים: אַעְ'צַאן, (أغصان). המיוחד במקומו של המד'הב בשיר הוא שאינו מושר אחרי כל בית כמו פזמון במוזיקה המערבית אלא דווקא לפני כל בית (עֻ'צְן).

• פרק לימוד בנושא טקטוקה עברית | ערבית

סמאעי (سماعي), ברבים: סמאעִיאת [سماعيات] הוא ז'אנר כלי שמקורו במוזיקה הטורקית-עות'מאנית. המוזיקה הערבית אימצה אותו במחצית השנייה של המאה ה-19, תקופה שהתאפיינה בהשפעה ניכרת של המוזיקה הטורקית על הערבית. הסמאעי מורכב מארבע חטיבות משתנות הנקראות ח'אנאת (خانات, ביחיד: ח'אנה [خانه]) וחטיבה קבועה הנקראת תסלים (تسليم) החוזרת כמין פזמון חוזר אחרי כל ח'אנה. סמאעיאת טורקיים מסוימים הפכו לחלק מהרפרטואר הערבי, וסמאעיאת אחרים הולחנו בידי מלחינים ערבים. הסמאעי שננתח בפרק זה הוא סמאעי ביאת שהלחין המלחין המצרי אברהים אל-עריאן (1953-1892).

• פרק לימוד בנושא סמאעי עברית | ערבית

הלונגה היא ז'אנר כלי טורקי שאימצה המוזיקה הערבית. הלונגה נוצרה בהשראת מוזיקה לריקוד ממזרח אירופה, ככל הנראה ריקוד צועני-רומני. בשל מקורה יש בה השפעה מערבית ניכרת שעליה נעמוד בדוגמה שננתח בפרק זה. הלונגה מורכבת מארבע חטיבות הנקראות ח'אנאת (ביחיד: ח'אנה) וחלק הנקרא תסלים החוזר אחרי כל ח'אנה, מעין פזמון חוזר (למי שכבר הכיר את הסמאעי, זהו מבנה הזהה לזה של צורת הסמאעי).

• פרק לימוד בנושא לונגה עברית | ערבית

המילה מעזופה הנגזרת מהמילה עזף (נגינה) משמעותה יצירה כלית. תחת הכותרת מעזופה נכללות כל היצירות הכליות, בהן הסמאעי והלונגה הכלולות גם הן באנתולוגיה זו. אך בדרך כלל הכוונה במילה מעזופה היא ליצירה כלית שאינה משתייכת לז'אנר מסוים אלא הולחנה על פי מתכונת כלשהי שבחר בה המלחין. המעזופה במובן זה הופיעה במאה ה-20 עם התרחבות האנסמבל הכלי מהרכב מצומצם לתזמורת שהלכה וגדלה במחצית הראשונה של המאה ה-20.

• פרק לימוד בנושא מעזופה עברית | ערבית