חלק א – יסודות השפה החזותית

יוצרים מושפעים מרוח תקופתם וממגוון מקורות היסטוריים, במודע או שלא במודע. השפעות אלה מכתיבות את אופייה של היצירה, תכניה וסגנונה.
ההשראה יכולה לנבוע ממבחר רחב של תחומים: חזותי, טכנולוגי, מדעי, מוזיקלי, פילוסופי, אוטוביוגרפי וכיו"ב.

מערכת סמלים חזותיים שהשתרשה כדפוס חוזר ונשנה בתיאורים ובתמונות לאורך ההיסטוריה סביב נושאים מסוימים, מתוך שאיפה לעורר רגשות. לדוגמה, תיאורים שנועדו לעורר פחד, שמחה או כמיהה. מערכת סמלים מפוענחת זו מאפשרת לצופה לזהות מייד את המסר העיקרי של תמונה ולהזדהות עם הרגש הבסיסי שהיא מנסה להעביר.

קריאה ביקורתית של ייצוג חזותי (ע"ע) היא התבוננות מושכלת בטקסט חזותי המתייחסת בראש ובראשונה לתוכן הגלוי והמוצהר ולאחר מכן לצורת העברתו של התוכן, באמצעות מרכיביה החזותיים של היצירה.
השלב השלישי המשלים את הקריאה הביקורתית הוא עיבוי התוכן הגלוי והמוצהר בתכנים שעלו מתוך הניתוח הצורני.

מושג שמקורו בשפה הגרמנית, ומשמעותו – השקפות העולם והרעיונות המאפיינים תקופה מסוימת בהיסטוריה. רוח התקופה משפיעה על כל תחומי החיים ומשתקפת בתוצרי התרבות המרכזיים והחשובים של התקופה. התיעוד הראשון של המושג מצוי בכתביו של הפילולוג הגרמני יוהאן גוטפריד הרדר (Herder) משנת 1769, אם כי שימוש רוֹוח במושג החל רק כ-50 שנה לאחר מכן עם פרסום ספרו של הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל (Hegel) "הפנומנולוגיה של הרוח" (1807).
בספרו טען הגל כי תפיסת המציאות של האדם מתפתחת ומתגבשת לפי מגוון דעות, תנאים ורעיונות אובייקטיביים המאפיינים את תקופתו. פרשנות עדכנית מסוימת למונח בימינו מספקת חברת "גוגל" (ע"ע) המכתירה בכינוי "רוח התקופה" את הדירוג השנתי שלה לחיפושים הפופולריים ביותר במנוע החיפוש שלה.

האור הוא אנרגייה גלית המאפשרת את הראייה בכלל ואת הפרדת הצבעים בפרט. לפיכך, כשמדובר בטקסט חזותי, האור הוא מרכיב בעל חשיבות עליונה. אשליית האור ביצירה משפיעה על מצב הרוח שהיא משקפת ועל אופייה.
בניתוח האור יש לעמוד על אפיוניו: טבעי, מלאכותי, חזק, חלש וכדומה; על אופן פיזורו על גבי המשטח: ממוקד, מפוזר וכדומה; ועל הדגשים שלו ביחס לייצוגים האחרים.

רכיבי היסוד של השפה החזותית: קו, צורה, צבע, אור, תפיסת חלל (ע"ע) וקומפוזיציה (ע"ע מחבר). רכיבים אלו הם המעוררים אצל הצופה תגובה חושית-אופטית היוצרת משמעות רגשית וקוגניטיבית. הבנת המרכיבים החזותיים וניתוחם הם שלבים מרכזיים בהעצמת כושרו של הצופה להבין את הייצוג החזותי ולהעניק לו משמעות.

התפרסות של ממד יחיד – אורך. קו הוא המרכיב החזותי הבסיסי והראשוני ביותר המעיד על כיוון התנועה של היד המציירת ועל עוצמת התנועה. היוצר יכול להדגיש את מגע ידו ולחשוף את תהליך העבודה בפני הצופה, או לנסות ולטשטש את מגע היד ולהראות את שליטתו הטכנית בכלי עבודתו. אופי הקווים חושף בפני הצופה את אופי הנושא או את הלך הרוח של היוצר והיצירה.