בראשית יב: לך לך מארצך- העולה הראשון לארץ ישראל

אברהם היה בעצם הראשון ש"עשה עלייה" לארץ ישראל, הראשון שעקר מקום מושבו ועבר להתגורר בארץ אחרת, ועשה כן על פי צו ה'. בכך ייסד אברהם את זיקת העם היהודי לדורותיו לארץ ישראל.

פרשת לך-לך פותחת בציווי של אלוהים לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך; ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". אלוהים לא אומר לאברהם מהי הארץ אליה מועדות פניו והיכן היא, ואברהם אף לא שואל: "וילך אברהם [אותה עת טרם נקרא אברהם] כאשר דבר אליו ה". הוא פשוט קם בבוקר, מרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת מחרן דרומה. רק כשהוא מגיע לארץ כנען, מודיע לו אלוהים: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

בתקופה שבה חי אברהם נדדו עמים מאזורי מסופוטמיה והודו אל אגן הים התיכון. משפחתו של אברהם כבר עזבה את ארץ מולדתה, אור כשדים, ועברה לעיר חרן שבטורקיה, הסמוכה לנהר פרת, זאת מסיבות כלכליות: חיפוש אחר מרעה לצאן, מקורות מים וכיו"ב. אולם עזיבתו של אברהם את חרן לארץ חדשה ולא נודעת הייתה מסיבה שונה- היא לא נבעה מחיפוש אחר מזון, פרנסה או שטח מחיה אלא מתוך ציות לציווי אלוהי.

במקרא אין תשובה ברורה לשאלה מדוע התגלה אלוהים לאברהם. התורה פותחת את סיפורו של אברהם כשהוא בן שבעים וחמש, ועובדה זו מעוררת שאלות פרשניות רבות: מהי ראשיתו של הסיפור? מדוע עזב תרח אביו של אברהם את אור כשדים? מדוע בחר אלוהים דווקא באברהם ושלח אותו להתהלך בארץ כנען? במה שונה אברהם מבני הדורות בשני העשורים שקדמו לו? מדוע לא הסבירה התורה את סיבת הבחירה באברהם דווקא?. במקרא פעמים רבות הכתוב סתום ואינו מפרט את הרקע או את הסיבות להתרחשויות המתוארות בו. חז"ל, כפרשני מקרא, פירשו את הדרוש פירוש ודרשו אגדות ה"משלימות" את הפערים שמותיר המקרא. אגדות חז"ל בענין אברהם מתארות תהליך של התחזקות אמונית שעבר אברהם. בבראשית רבה (פרשה ל"ח, יג) מופיע הסיפור הידוע של אברהם והצלמים. על פי אגדה זו, אברהם בחן את האמונות הפגניות שהיו נפוצות בזמנו ומשעמד על חוסר תוחלתן החל להאמין באלוהים.