בראשית יא-יב: מי אתה אברם?!

בפרק י"א מושמעת מעין הבטחה נבואית לאבי האומה, אברהם, על עתידה הטוב של האומה שעתידה להתפתח ממנו. אין ספק כי הבטחה זו הינה נקודת מפנה בתולדות האנושות, שעד אז עמדה בסימן של תלישות ופורענות: "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ... ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ" (בראשית יא, ח-ט). הסכמתו של אברם להישמע לצו האלוהי "לך-לך" משנה את גורלה של האנושות.

הציווי על אברהם לעזוב את מולדתו וללכת לארץ לא מוכרת מהווה ניסיון גדול, ובמסורת ישראל מתחילת ימי בית השני ישנה התייחסות לציווי זה כאל ניסיון ראשון מתוך סדרה של עשרה נסיונות בהם ניסה ה' את אברהם. המסורת המאוחרת יותר שמה דגש על מערכת היחסים של אברהם עם שכניו בארץ מוצאו, ותולה את החלטתו ללכת אל הלא נודע בסכסוכים שהיו לו עם שכניו עובדי האלילים (אברהם הכיר בקיומו של אל אחד והיה מוקף באסטרולוגים ובעובדי עבודה זרה). הספרות הבתר מקראית המאוחרת אף מתארת כיצד מושלך אברהם לכבשן האש רק בשל דבקותו באל אחד.

כך או כך, אין ספק כי הליכתו של אברהם אחר הצו האלוהי משפיעה לא רק עליו ועל צאצאיו אלא על העולם כולו: "ונתברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יא, ג).