יהושע א'-ב': הכניסה לארץ

יהושע בן-נון: משרת משה ומנהיג

יהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן הנהיג את ישראל אחרי מותו של משה רבנו, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע בן-נון היה המחבר העיקרי של ספר יהושע.

יהושע היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע כברת דרך. יהושע מוזכר בפעם הראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב שניהל יהושע. לאחר מכן נמנה עם שנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, ובהם כלב בן יפונה. באותה עת, הוסיף לו משה את האות יו"ד לשמו, שהיה תחילה "הושע" (במדבר י"ג, ט"ז).

משה מינה את יהושע ליורשו עוד בחייו. משמת הכניס יהושע את בני ישראל לארך כנען והנהיג את מסע כיבוש הארץ: החל ביריחו ובעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), כיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר – ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן-נון הייתה אז תמנת-חרס, ובה גם נקבר. אחרי מותו לא קם מנהיג שירש את מקומו. את העם הנהיגו זקני העם ואחריהם השופטים.

יהושע מתחזק

פרקים א'-ב' מתארים את תחילת דרכו של יהושע בתפקיד מנהיג. בפרקים מתואר תהליך התחזקותו של יהושע טרם הכניסה לארץ. יהושע נכנס ל"נעליים גדולות", מחליף את משה, מנהיג המסע במדבר. האיש שהוביל את עם ישראל מעבדות לחירות נקבר במדבר, ויהושע משרתו ממשיך דרכו נזקק לתמיכה ולחיזוק.

החיזוק הראשון מגיע מה' המבטיח לו שיהיה עמו בכל אשר ילך כפי שהיה עם משה. העובדה שהביטוי "חֲזַק וֶאֱמָץ" חוזר פעמים מספר מלמדת אותנו כי עם כניסתו לתפקיד יהושע זקוק לחיזוק. מיד לאחר ההבטחה האלוהית יהושע פונה בצו אל השוטרים להכין את העם לכניסה לארץ. פעולה זו היא ביטוי ראשון לתחושת הביטחון שנסך בו ה'.

בני השבטים ראובן גד וחצי המנשה משיבים לו: "...כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה, וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה, כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ... רַק, חֲזַק וֶאֱמָץ "(יהושע א', ט"ז-י"ח). דבריהם משקפים תמיכה בלא סייג הנוסכת אף היא ביטחון ביהושע בדרכו אל כיבוש הארץ.

בשורת המרגלים

אפשר לראות בפרק ב' המשך לתהליך חיזוקו של יהושע שהחל בפרק א'. מפגש המרגלים עם רחב הוא שער כניסה לארץ. יריחו, העיר הראשונה שיהושע צריך לכבוש, היא עיר גדולה ומבוצרת. התנהגותה של רחב מלמדת על האווירה השוררת בארץ. המרגלים שבים מיריחו ואומרים "כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ". בשורת המרגלים היא הוכחה מוחצת ליהושע להבטחה האלוהית המוזכרת בפרק א': "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ – לָכֶם נְתַתִּיו".