יחידה 3: שמירה ראויה

יסודות תורה שבעל פה

סימנים לזיכרון - "העושה בסם ושליח חברו נשבר" חשיבות השינון בעל פה ועל לימוד התורה "בעל פה".
ביוגרפיות: תנאים: רבי יהושע; אמוראים: רב אשי

מושגים 
דיני אדם ודיני שמיים (מושג חובה כהישג נדרש)
נזקי טמון באש
עדות בשניים ועדות באחד
פרת חטאת ומי חטאת
דברי הרב ודברי התלמיד      

אוצר מילים, קריאה והיגוי
בעירה  

מבנה
מבנה הסוגיה:

1. ברייתא-ארבעה מקרים בהם הדין הוא שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים
2. בירור המקרה בכל אחד מהמקרים בברייתא. (מבנה זהה החוזר על עצמו)
3. ותו ליכא? 7 מקרים נוספים בהם הדין זהה, ומדוע הובאו רק 4 מקרים בברייתא.
4. תשובת הגמ', על אופי 4 המקרים שהברייתא הביאה שבכולם הייתה אפשרות לומר שפטור גם מדיני שמיים, לכן הברייתא מדגישה שחייב.
5. מונחי דיון: תניא, היכי דמי- אילימא- אלא, במאי עסקינן-אילימא-פשיטא-אלא, ותו ליכא- והאיכא, הני איצטריכא ליה-מהו דתימא-קא משמע לן, אפילו תימא, מתניתין נמי דייקא.         

פרשנות והיסק   

1. מה ההבדל בין "דיני אדם" ל"דיני שמיים"? (קישור להרחבות עיון בנושא)
3 אפשרויות:
א. לפנים משורת הדין: יש סטנדרט של דיני אדם. מקובל, ראשוני. יש סטנדרט גבוה יותר. דיני שמיים. מוסר גבוה יותר. (לפנים משורת הדין, מהדרין, חסידים)
ב. כשר אבל מסריח: אתה לא בסדר. אבל ניצלת את הדין כך שאין לך עונש. מבחינה משפטית זה כשר, אבל "דיני שמיים" לא ראוי לעשות את זה. אתה צריך לתקן.
ג. חשיפת האמת: המעשה שעשית לא בסדר נקודה. מבחינה טכנית אי אפשר לחייב אותך. ראיה לא קבילה בבית משפט אבל ברור שעשית- דיני שמיים תובעים את הצדק. כשאתה פטור זה טכני, אבל לא אמיתי. האמת - דיני שמיים. אפילו לא תוכל להעיד עד שתשלם. (מאירי) כמובן התנאי כאן שהתכוין להזיק...
2. נקודת קושי מרכזית בסוגיה: איך יכול להיות שפטור בדיני אדם אבל חייב בדיני שמיים?
מדוע בכלל יש הבדל בין דיני אדם לדיני שמיים? דיני אדם הם על פי התור וממילא הם דיני שמיים?
3. נקודת קושי נוספת: מקום הברייתא- מדוע הובאה כאן? הסוגיה הקודמת עסקה באיזו שמירה האדם פטור מהנזק. וכאן הברייתא מדברת על פטור אחר של הגמרא מתשלום - גרמא.
4. רש"י יסודי להבנה: רש"י ד"ה פטור מדיני אדם: קסבר גרמא בנזקין פטור" - כלומר הסיבה לפטור היא גרמא. גרמא - האדם לא הזיק כלל אלא רק הכין נזק. נזק עקיף. אלו כל הדוגמאות בברייתא. 

תורת חיים        

א. תרגום של פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים למציאות חיי התלמידים- הגדרת פטור מדיני אדם- המעשה שעשיתי אפשר להגדיר אותו כ""הייתי בסדר"", אבל עדיין משהו במעשה הזה היה בעייתי (קישור לפתיחה בנושא)
גרמא במציאות של היום בבתי המשפט שיותר מחמירה (קישור למאמר)

פרשנות והיסק   

1. מה ההבדל בין "דיני אדם" ל"דיני שמיים"?
3 אפשרויות:
א. לפנים משורת הדין: יש סטנדרט של דיני אדם. מקובל, ראשוני. יש סטנדרט גבוה יותר. דיני שמיים. מוסר גבוה יותר. (לפנים משורת הדין, מהדרין, חסידים)
ב. כשר אבל מסריח: אתה לא בסדר. אבל ניצלת את הדין כך שאין לך עונש. מבחינה משפטית זה כשר, אבל ""דיני שמיים"" לא ראוי לעשות את זה. אתה צריך לתקן.
ג. חשיפת האמת: המעשה שעשית לא בסדר נקודה. מבחינה טכנית אי אפשר לחייב אותך. ראיה לא קבילה בבית משפט אבל ברור שעשית- דיני שמיים תובעים את הצדק. כשאתה פטור זה טכני, אבל לא אמיתי. האמת - דיני שמיים. אפילו לא תוכל להעיד עד שתשלם. (מאירי) כמובן התנאי כאן שהתכוין להזיק...
2. נקודת קושי מרכזית בסוגיה: איך יכול להיות שפטור בדיני אדם אבל חייב בדיני שמיים? אם זה בסדר אז למה להציק? או מה בדיוק תפקיד ""ידי שמיים""? נו –נו –נו או חייב לשלם או מצו ה שישלם- מה בדיוק הדין בחייב בידי שמיים? מדוע בכלל יש הבדל בין דיני אדם לדיני שמיים? דיני אדם הם על פי התור וממילא הם דיני שמיים?
3.נקודת קושי נוספת: מקום הברייתא - מדוע הובאה כאן? הסוגיה הקודמת עסקה באיזו שמירה האדם פטור מהנזק. וכאן הברייתא מדברת על פטור אחר של הגמרא מתשלום- גרמא.
4. רש"י יסודי להבנה: רש"י ד"ה פטור מדיני אדם: קסבר גרמא בנזקין פטור" - כלומר הסיבה לפטור היא גרמא. גרמא - האדם לא הזיק כלל אלא רק הכין נזק. נזק עקיף. אלו כל הדוגמאות בברייתא.
גמרא משלימה מתבקשת? המשך הפרק דף ס ע""א זורה ורוח מסייעתו בשבת חיב בגרמא? יש שם אוקימתות ובסוף רב אשי אומר מלאכת מחשבת מקרה מיוחד בשבת. בדרך כלל חושבים שגרמא בשבת היא פטור. בפרק שלנו ההיפך. מעניין להשוות עם התלמידים בין הגרמא שהם מכירים בשבת לכאן. 
5. תוד"ה    

תורת חיים        

תרגום של פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים למציאות חיי התלמידים - הגדרת פטור מדיני אדם- המעשה שעשיתי אפשר להגדיר אותו כ""הייתי בסדר"", אבל עדיין משהו במעשה הזה היה בעייתי. (כשר אבל מסריח בלשון עדינה יותר...) דרך סיפור או כתיבה וכו.
גרמא במציאות של היום בבתי המשפט שיותר מחמירה.        

עיקר הסוגיה עוסק במקרים שבהם אדם אמנם פטור מדיני אדם אבל יתחייב בדיני שמיים. כדי להמחיש זאת אפשר להיעזר בסרטון המצ"ב על אנשים המשיגים תווי נכה כחוק אף על פי שאינם ראויים לכך ותופסים את מקומות החנייה לנכים שאכן זקוקים להם.
"משרד התחבורה מחלק תווי נכה - ובעלי המוגבלות נותרים ללא מקומות חנייה"
אפשר לנהל את הדיון בכמה רמות:
א. האם אפשר להעניש נכה קל יחסית שתופס חנייה לנכה קשה? הרי הוא עשה כחוק. "כשר אבל מסריח"
ב. האם זה בסדר שבעל המוגבלות האמיתית יחסום את הרכב שחונה? האם יש להעניש אותו על שעשה כך? (קשור לחלק מדעות הראשונים שכאשר חייב בדיני שמיים אין מפקיעים את הממון שהגיע לו אם לקח בחוזקה)
ג. מה לדעתך הסמכות של המדינה בנידון? ד. האם יש מקומות שבהם נכון לסמוך על מוסריות האדם ולא לתת עונש בחוק?

לימוד פרונטלי
א. מצגת (קישור למצגת)
ב. תרשים מבנה הסוגיה

לימוד עצמי
דף עבודה ללימוד בסדר (קישור) נמצא בתיקייה
דף עבודה על מבנה הסוגיה (קישור)
דף עיון למתקדמים (קישור)
דף מותאם למתקשים (קישור)
הרחבה ומשמעות
הרחבות עיון (קישור)
לב הסוגיה (קישור)

מתודת סיכום: משה נכנס דרך המחשב של הישיבה לאתר לא יודע כדי להוריד תוכנה ובכך הדביק בשוגג את המחשב בווירוס שהרס אותו ודרש פירמוט. האם לדעתכם יש לחייב את משה על הנזק או שיש כאן מקרה של "פטור מדיני אדם" וחייב בדיני שמיים"? מה דעתכם? אפשר להיעזר במאמר המצורף - סיכום כתוב (קישור)

פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים
"תניא אמר רבינ יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים ואלו הן…הכופף קמתו של חברו בפני הדליקה…"
א. 1. " הכופף את קמתו של חברו בפני הדליקה"- על פי מסקנת הגמרא, יש שתי אפשרויות להסביר מקרה זה. כתוב את שתי האפשרויות.
2. בנוגע לכל אחת מן האפשרויות - הסבר מדוע הדין הוא "פטור מדיני אדם".
ב. 1. על דברים אלו של רבי יהושע הקשתה הגמרא: "ותו ליכא והאיכא…" תרגם את המילים המצוטטות, והסבר את קושיית הגמרא.
2. על פי תירוץ הגמרא מדוע ציין רבי יהושע דווקא את ארבעת המקרים האלה.

א. 1. - כפף את קמתו של חברו בפני הדלקה והאש הגיעה לקמה באמצעות רוח שאינה מצויה
- כיסה את קמתו של חברו בסדינים כאשר ראה שהאש מתקרבת לקמה.
2. לפי האפשרות הראשונה פטור מדיני אדם כי לא העלה בדעתו שתנשב רוח שאינה מצויה.
לפי האפשרות השנייה פטור מדיני אדם כי לא עשה שום מעשה היזק בידיים (זה נחשב רק "גרמא")
ב.1. ועוד אין והרי יש.
קושיית הגמרא: מודע מנה רבי יהושע רק אראבעה דברים שהעושה אותם פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים, והרי יש עוד מקרים כאלה?
2. כי בכל אחד מארבעת המקרים שציין היה אפשר לחשוב שיהיה פטור גם מדיני שמיים, לכן ציין רבי יהושע שחייב בדיני שמיים.

בעניין "פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמיים יש כמה גישות בראשונים: אפשר לחלק את הדיון לכמה תתי שאלות:
א. מה משמעות החובה בדיני שמיים, ומתי יש חובה כזאת?
1. בית הבחירה (מאירי) מסכת בבא קמא דף נו עמוד א
כל שכתבנו עליו כאן שהוא חייב בדיני שמיים פירושו שהוא חייב בו בהשבון הא לענין איסור אף מה שהוא פטור בו מדיני שמיים איסור מיהא יש בו אלא שלענין השבון נאמרה ומכאן כתבו גדולי הדורות שכל שנאמר עליו חייב בדיני שמיים פסול הוא לעדות עד שישיב והדברים נראין שמאחר שהוא חייב להשיב תורת גזלה חלה עליו עד שישיב:
2. ראב"ן בתוך קובץ שיטות קמאי מסכת בבא קמא דף נה עמוד ב
תניא א"ר יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואפי' למאן דדאין דינא דגרמי מפני שיכול לומר לטובה נתכוונתי, פורץ גדר יכול לומר כותל רעוע היה ופרצתיו שלא יפול על בני אדם, אבל בכותל בריא חייב על הגדר, וכן דוחה קמת חבירו והוצתה ברוח מצויה חייב. (כן) השוכר עידי שקר חייב בדיני שמים שנותן מכשול לפניו. וכופף קומתו (מי) [מצי] אמר מי ידענא דמטיא ברוח מצויה, וכן שוכר עידי שקר להעיד לחבריה מצי אמר דברי הרב ודברי תלמיד [דברי] מי שומעין, ויודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו מצי אמר מי יימר דכי אתינא ומסהידנא דמודי דלמא מישתבע בשיקרא, ולהכי אפי' בדיני שמים לא ליחייב, קמ"ל דחייב בדיני שמים אם אין כוונתו לכך וצריך לצאת ידי שמים אם לרעה נתכוון ולרצות את חבירו כי יודע הקדוש ברוך הוא כוונתו אם לרעה אם לטובה. וכן בכ"מ שאמרו חייב בדיני שמים אם בא לפני ב"ד צריכין להודיעו אין אנו כופין אותך אבל צריך אתה לצאת י"ש כי דינו מסור לך כדי שיתן אל לבו וירצה את חבירו ויצא יד"ש.

מהי משמעות הביטוי: "חייב בידי שמיים" לעומת חייב "בבא לצאת ידי שמיים"
ויש לומר בזה שני דרכים, השונים זמ"ז מן הקצה אל הקצה.
כתב הגרשש"ק בשערי יושר (שער ה' פט"ז) דבכל מקום שיש ספק חיוב ואמרו בו חייב בבא לצאת ידי שמים חיובו גדול ממה שאמר חייב בדיני שמים דהיינו בכל אופני הגרמא בנזיקין. יסוד הסברא דאף שאמרו חכמים דאזלינן בתר מוחזק וספק ממונא לקולא אין זה הכרעת הצדק אלא מיסודות המשפט שאין בידינו לעשות מעשה ולהוציא מן המוחזק שזכאי להנות מן הספק, אבל אם באמת חייב הוא אין הממון שלו וממון חבירו בידו. והוא שאמרו דאם בא לצאת ידי שמים ואיננו חפץ להסתתר מאחורי המסך של חזקת ממון חייב הוא לשלם מעיקר הדין. משא"כ בגרמא בנזיקין שפטור הוא מצד האמת ומצד עצם דין תורה בזה אמרו דאינו חייב אלא בדיני שמים ולא בדיני אדם. ויסוד דרכו מה דנקט דאין בכח המוחזק הכרעה אמיתית מצד עצם הדין ולעולם הממון שבחזקתו ספק גזל.
אך כבר ביארתי במק"א את הנלענ"ד דאין הדבר כן אלא דכח המוחזק הוא מן היסודות הגדולים בתורת המשפט ובכל מקום שאמרו המוציא מחבירו עליו הראיה כל עוד אין ראיה להוציא מידו, ממון זה שלו הוא לכל דבר ואם קידש את האשה מקודשת היא בודאי, ואף בבא לצאת ידי שמים אין עליו חוב מצד עיקר הדין. ולפיכך נלענ"ד היפך דבריו, דכאשר אמרו חייב בדיני שמים, חיובו גדול ממה שאמרו חייב בבא לצאת ידי שמים.
דהנה כאשר ברור שעשה עול לחבירו אם ע"י מעשיו ככל הני דגרמא בניזקין או ע"י העדר מעשיו כגון בכובש עדות, וברור גם שחבירו נפסד וניזוק על ידו אלא שאין דינו מסור לבי"ד משום דגרמא בניזקין פטור, באלה אמרו דמ"מ חייב בדיני שמים.
אבל כאשר יש ספק בעצם החיוב והנזק, אם במקרה שיש ספק בעצם החיוב אם כשיש ספק למי הוא חייב ככל הני דלעיל, כל כה"ג אין עליו חיוב אף לא בדיני שמים, אלא דמ"מ אם בא לצאת שמים חייב לשלם.

קישור