הפרעה נפשית היא דפוס התנהגותי או חשיבתי שונה מהנורמה, הגורם למצוקה או לפגיעה משמעותית בתפקוד.
ההפרעה עלולה לפגוע באופן משמעותי בהתקדמות אקדמית, ביחסים חברתיים, בהסתגלות אישית וכיתתית ובכישורי טיפול עצמי ומקצועי וכוללת מחלות והפרעות כמו דיכאון, חרדות, פוסט-טראומה, הפרעות במצב הרוח, סכיזופרניה והפרעות אכילה.
ניתן להבחין בין הפרעות שנוטות להתבטא בהתנהגות מופנמת, כמו התכנסות, חוסר יוזמה, הימנעות, חששות ורגישות יתר, לבין הפרעות הנוטות להתבטא בהתנהגויות מוחצנות, כולל תוקפנות, התפרצויות זעם ושיפוט מציאות מוטעה.
השפעת הלקות על התפקודים בתחומים השונים משתנה על פי סוג ההפרעה וחומרתה:
- התחום הקוגניטיבי: בא לידי ביטוי לרוב בקשיים בשמירה על יכולת הקשב והריכוז, בעיבוד וארגון המידע והחשיבה, בזיכרון ובתפקודים הניהוליים. לעיתים קיימות מחשבות שווא או פרשנות שאינה מותאמת למתרחש. הטיפול התרופתי עלול גם הוא להביא לעייפות, חוסר כוחות ופאסיביות, בעיקר בשלבים הראשונים של נטילתו. לעיתים נצפית אי יציבות בתפקוד התלמיד לאורך היום, כולל מעבר מתפקוד מאורגן וממוקד לתפקוד מפוזר וחוסר יכולת לעמוד בדרישות הלימודיות.
- התחום ההתנהגותי: עשוי להיות מאופיין ברמת אנרגיה משתנה, אי שקט, אימפולסיביות, התבודדות, קושי בפיתוח ושימור קשרים חברתיים מותאמים ומיומנויות חברתיות, לעיתים עד כדי נסיגה קיצונית מהחיים החברתיים. בחלק מהמצבים יש הימנעויות, התנתקויות ובריחה ובמצבים אחרים המצוקה מתבטאת בהתנהגות מוחצנת והתפרצויות זעם.
- התחום הרגשי: מתאפיין בצורה בולטת בחוסר ויסות בעוצמה הרגשית וביטוי קיצוני של רגשות שונים, לעיתים מנוגדים, כמו גם תגובה רגשית לא מותאמת ולא פרופורציונאלית לאירועים נתונים. תלמידים עם מוגבלות נפשית מאופיינים לעיתים בעצב, דאגה, חוסר חיוניות, חוסר הבעה רגשית או תגובה רגשית לא מותאמת ולעיתים המאפיין הבולט שלהם יהיה תוקפנות קיצונית.
תלמיד עם לקות מורכבת על רקע רגשי-נפשי מתמודד הן עם הקשיים הנובעים מהלקות עצמה והן עם הסטיגמה הנלווית – בעיני החברה ובעיני עצמו. הסטיגמה מהווה גורם לחץ וחסם נוסף בפני השתלבותו המיטבית בחברה ותחושת הרווחה של התלמיד.
