המאמר קורא לשימת לב לאתגרים החברתיים והחינוכיים העומדים בפני בנים וגברים ברחבי העולם והמתמקד בהישגים המטרידים מאוד של נערים וגברים צעירים אפרו אמריקאים ברחבי ארצות הברית. נערים וגברים צעירים בכל רחבי העולם נמצאים במשבר ובמצוקה. תלמידים בנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לנשור מלימודיהם, להיות מושעים לתקופות שונות, להגיע להישגים נמוכים, לפתח התנהגויות סיכוניות בתוך בית הספר ומחוצה לו ובכללן עבריינות. סיכון זה תלוי גם במשתנים סוציו-אקונומיים, אתניים, גיאוגרפיים ועוד. נערים ממשפחות עניות, ממעמד בינוני נמוך עד נמוך, מאוכלוסיות אתניות מודרות, בסיכון גבוה יותר מאחרים להתנהגויות אלה.
כך גם בנות מאוכלוסיות אלה נמצאות בסיכון, אך בשיעור נמוך יותר מהבנים ובסיכוי גבוה מבנות ממעמדות אחרים. מרכיבי אתניות, גזע, גיאוגרפיה, מעמד הורים ועוד יכתיבו את סיכויי ההצלחה של התלמידים והתלמידות בבית הספר, כמו כן, מרכיבים אלה ינבאו את סיכויי הניעות החברתית של התלמידים והתלמידות בבגרותם.
תלמידים במדינות דרום הסהרה, מדינות ערב ודרום מערב אסיה בסיכון גבוה יותר לנשירה מבית הספר ואי הגעה אליו בכלל. יחד עם זאת, במקומות בהם קיים שוויון בין המינים והבנים והבנות פוקדים את בית הספר באופן מלא ושווה, הישגי הבנות גבוהים יותר מהישגי הבנים. ממצאים בעולם מראים כי בנים נושרים מבית הספר בשיעור גבוה מבנות, לבנות הישגים גבוהים יותר בתחומי האוריינות, ובמתימטיקה הבנות מתחילות לצמצם את הפעם עם הבנים. במדינות מפותחות ומתפתחות לנערים וצעירים בנים ממעמד סויואקונומי נמוך סיכוי גבוה מבנות לפתח התנהגויות עברייניות. 50% ממקרי הרצח מבוצעים על ידי נערים וצעירים בגילאי 15-29, וגברים מאכלסים 90% מבתי הכלא. מרבית הרוצחים והנרצחים בעולם הם גברים.
התיאוריה, המחקר והעשייה החינוכית חייבים להתמקד בבתי הספר, שהם אחד המוקדים החשובים ביותר לחינוך, צריכים לפתח מדיניות קידום הישגי בנים, מניעת נשירתם ומניעת התנהגויות סיכוניות. יש צורך לדון מחדש בשאלה: איך מחנכים ומלמדים בנים, ובעיקר בנים מאוכלוסיות מוחלשות? תורת הפדגוגיה המגדרית (GRP) יכולה לשמש מסגרת ידע לפיתוח תכניות התערבות בנושא. ידע זה חשוב שיהיה בידי המורות והמורים.
כהן ובול (1999) מציגים מסגרת תיאורטית לפיה השיפור יתרחש בתוך הכתה, ארגון הלמידה, בחירת נושאי הלימוד והרלוונטיות שלהם, פיתוח מיומנויות חיים ולמידה המתואמים למציאות חיי התלמידים ובחינת הדרכים ליצירת עתיד טוב. זה כולל בחינת המציאות בה חיים התלמידים ובניית מסלול התקדמות ושיפור מתוך המציאות. על בתי הספר לבחון באופן ביקורתי את זירות אי השוויון בתוכן ולפעול לשיפורן.
מחקרים מצביעים על כך שההבדלים בין המינים הם בעיקר תוצאה של סביבה וחינוך ולא ביולוגיה. לדוגמה, לא נמצאה שונות בין תינוקות בהעדפת צעצועים או צבעים (בובות מול מכוניות, ורוד מול כחול). הסביבה היא היוצרת את ההעדפות ואנו רואים זאת כבר בגני הילדים. התנהגויות מגדריות מצופות נלמדות אצל הילדים והילדות מהמבוגרים המטפלים וחבריהם, תוך כדי אינטראקציות החיים השונות. התפיסות על מה זה אומר להיות בת או בן "נכפות" על הילדים מבחוץ. כבר בגיל צעיר מאוד הילדים נענים לציפיות המגדריות של הסביבה.
במוסדות החינוך על הרצף החינוכי, החל מהגיל הרך ומעלה, צוותי החינוך אף הם לוקחים חלק פעיל בסוציאליזציה המגדרית של הילדים. כבר בבתי הספר היסודיים נראה את הפערים בין בנים לבנות בהישגים. הבנים שהתרגלו בגן הילדים לנוע בחופשיות, יידרשו לשבת בשקט בשיעורים דבר שיקשה עליהם ויגרור שימת לב מוגברת יותר של צוותי החינוך להתנהגותם. צוותי החינוך ייתפסו את הבנים כבעייתיים יותר בהתנהגותם וכתוצאה מזה גם כבעלי יכולות לימוד פחותות. גורמים אלה ונוספים יכולים לשפוך אור על "משבר הנערים".
מורים ומורות צריכים להיות מודעים להטיות מגדריות אלה, לגורמיהם ולפעול לתקנם. כמו כן, על מורים ומורות להכיר את תרבות התלמידים והתלמידות, כי זו משפיעה על הישגיהם ורווחתם הנפשית. הם צריכים להבין את מרכיבי הזהות המגדרית ומורכבותם, כיצד ההטיות שלהם משפיעות על התלמידים והתלמידות, כיצד חומרי הלימוד משפיעים. משבר הנערים והגברים בעולם מחייב את מקבלי ההחלטות ומעצבי מערכות החינוך לפעול למען העלאת המודות והידע של המורים והמורות בפדגוגיה מגדרית.