תוכניות הלימודים בערבית בחטיבה העליונה

לשפה הערבית יש מעמד מיוחד בישראל. זו שפתם של כשלוש מאות מיליון בני אדם. הערבית הספרותית היא לשון התרבות של כל דוברי הערבית - מוסלמים, נוצרים ודרוזים כאחד - ולשון כתבי הקודש והתפילה של כל המוסלמים ברחבי העולם (כמיליארד ושלוש מאות מיליון נפש).
לידיעת השפה הערבית יש אפוא חשיבות רבה במדינת ישראל.
מתוך הכרה בחשיבות זו נקבעה בשנת 1995 חובת לימוד ערבית כשפה זרה שנייה בכיתות ז-י.

תוכנית הלימודים הראשונה להוראת "לשון ערבית לבית הספר העברי" פורסמה בשנת 1994, ועתה התעורר הצורך בעדכון התוכנית. האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים ערך סקר מקיף (באמצעות מכון סאלד) בקרב מנהלי בתי ספר, מורים ותלמידים. הסקר התמקד במצב לימודי הערבית בכיתות חטיבת הביניים, בחן את מידת יישום תוכנית הלימודים הקיימת וסקר את ציפיות המורים והמנהלים מתוכנית לימודים חדשה. ממצאי הסקר תמכו בהחלטה בדבר הצורך בעדכון תוכנית הלימודים ושילוב תכנים שיהלמו את תחומי העניין של התלמידים. עוד עלה הצורך לשים דגש על פיתוח מיומנויות ההבעה בעל פה, וכן לתת מענה לקשיים העולים מהוראת ערבית בכיתות הטרוגניות.
חברי ועדת התוכנית אימצו את הגישה שלפיה רצוי לפתח את מיומנויות השפה ולהרחיב את אוצר המילים בד בבד עם לימוד הדקדוק.
לדעת חברי הוועדה, תוכנית לימודים שיסודה בגישה זו תגביר את המוטיבציה של התלמידים ללמוד את השפה הערבית, ואף תרחיב את מעגל התלמידים שיבחרו בלימוד מוגבר של השפה הערבית בחטיבה העליונה.
על בסיס הנחות יסוד מוסכמות, הגדירו חברי הוועדה מטרות אופרטיביות, ובצדן פירוט התכנים המבטאים את רצף הלמידה במהלך שנות הלימוד. פירוט זה משקף למורים בצורה בהירה את הנדרש בתהליך ההוראה-למידה-הערכה ואת ההישגים המצופים מן התלמידים. מכאן שהתוכנית מבוססת על עקרון הרצף בלימוד הערבית בכיתות ז-ט והמשכו בכיתות י-יב.

תוכנית זו שמה, בין השאר, דגש על הרחבת אוצר המילים, על היכרות עם טקסטים מתחומים שונים והבנתם, על הבנת הנשמע ועל הבעה בעל פה ובכתב.
התוכנית אף מזמנת היכרות ראשונית בעל פה עם פתגמים, ברכות, וכן מילות פנייה ונימוס בערבית החל מכיתה ז, כלומר החל מן השלבים הראשונים של לימוד השפה.
תוכנית הלימודים מתייחסת גם לקשיים שהתגלו במהלך השנים בהוראת הדקדוק ובלמידתו. כקודמתה, התוכנית החדשה מציגה מטרות ללימוד המערכת הדקדוקית מתוך הכרה שמערכת זו היא השלד של הלשון כולה. ואולם בשונה מן התוכנית הקודמת, מושם בה דגש על הגישה הפונקציונלית בהוראת הדקדוק. תפיסה זו באה לידי ביטוי בהנחיית המורים להוראת החומר הדקדוקי, כך שיהיה קשור לטקסטים הנלמדים ולא יוצג באופן תיאורטי וכנושא נפרד ומנותק. כל זאת מתוך ההכרה שלכשירות הלשונית אותה חשיבות כמו לידע התיאורטי .