שתי היחידות הקודמות (פרקי אלישע ומהפכות ותמורות – מל"ב פרקים ב'-י"ד) עוסקות בתקופה של כ-110 שנה, בה ידעו היחסים בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה עליות ומורדות. במקביל התמודדו ממלכות יהודה וישראל עם עמי האזור. בשנים אלו ארם, השוכנת מצפון מזרח לממלכת ישראל, הייתה הגורם המשמעותי באזור.
במאה השמינית (בימיו של מנחם בן גדי מלך ישראל וסוף ימיו של עזריה (עוזיה' מלך יהודה), הפכה אשור למעצמה, השתלטה בהדרגה על כל ממלכות האזור, והגיעה עד מצרים. ארם ניסתה להילחם בממלכה האשורית אך לבסוף נכנעה לה.
כפי שנראה ממלכות יהודה וישראל לקחו חלק במאבק שבין אשור לארם.
הימים שלפני הכיבוש האשורי, ימיהם של ירבעם בן יואש מלך ישראל (המכונה גם ירבעם השני), ותחילת ימיו של עזריה (עוזיה) מלך יהודה (מל"א פרקים י"ד-ט"ו), היו ימים של שגשוג מדיני וכלכלי, התעצמות והרחבת גבולות בדומה לימי השיא של ממלכת שלמה. בניגוד לפריחה ולשגשוג הכלכלי והמדיני, המצב הרוחני בשתי הממלכות הלך והידרדר.
ביחידה זו נלמד על ימיה האחרונים של ממלכת ישראל עד לחורבנה בידי האשורים, ועל השפעת הכיבוש האשורי על ממלכת יהודה.
