הניוזלטר הפעם הוא אופטימי במיוחד, החטוף האחרון חזר, אין יותר חטופים בעזה. זוהי תקופה שבה תלמידינו נמצאים בשיא העשייה שלהם: הם מכוונים לפרויקטים, עוסקים בתחקיר, בתסריט, בצילום, בהקלטות וביצירה, ואנחנו כבר רואים את סוף השליש השני של השנה.
השבוע חגגנו את ט"ו בשבט ובעוד זמן קצר נחגוג את חג פורים. במגילת אסתר, הניתנת לפרשנויות שונות, שתי הדמויות הנשיות העיקריות - ושתי ואסתר - מייצגות דיכוטומיה של דמויות. אחת אסרטיבית, העומדת על עקרונותיה ולא מוכנה להיכנע לצו החברתי, ובסופו של דבר משלמת מחיר של גירוש. והאחרת כנועה אך מניפולטיבית, ובדרך זו זכורה כמי שהצילה את עמה וגם שמרה ועמדה בנורמות החברתיות ולכאורה לא יצאה נגדן. בסיפור הזה כנראה אפשר להכניס הרבה מאוד עלילות ונרטיבים, שעליהם אנחנו בונים את הסיפורים שאנחנו מספרים.
מעניין לצאת מתוך הטקסט הזה ולחשוב על המציאות שלנו היום. האם עלינו למחות? להעלות נושאים שאינם בקונצנזוס אך ראויים לדיון בכיתות שלנו? האלימות בחברה הערבית, הגזענות שמרימה את הראש, פייק ניוז ודיס אינפורמציה המגיעה מלמעלה, ותקשורת שמחפשת כותרות ובדרך פוגעת במשרתי ציבור, במורים, במנהלים, בשופטים ובעיתונאים.
אני יודעת שזה לא פשוט, אבל אין לנו ברירה אלא לנקוט עמדה, לא במניפולציה, לא בהשתקה ולא בכניעה, אלא במעשה חינוכי. זה תפקידנו. אולי זה לא הלקח מסיפור המגילה, אבל עדיין יש לנו תפקיד משמעותי בחברה, ואנחנו עדיין מאמינים בתלמידים שלנו ועוזרים להם לספר את הסיפור שלהם ביצירות ובעשייה שלהם.
שיהיה חג שמח, גם לכנסת ישראל בט"ו בשבט וגם לכולנו לקראת פורים.
ד"ר איבנה רטנר, מפמ"ר קולנוע ומדיה, אגף אומנויות
