יישובים בישראל

היישובים העירוניים והערים בישראל

יישוב שמתגוררים בו יותר מ-2,000 תושבים נחשב יישוב עירוני. על פי רוב, כאשר מספר התושבים עולה על 20,000, הוא מקבל מעמד של עיר. ליישובים העירוניים כמה מאפיינים: צפיפות האוכלוסייה גבוהה, החיים תוססים, וישנם רעש, צפיפות וזיהום אוויר. תושבי הערים עוסקים בדרך כלל בתעשייה, במסחר או בשירותים כגון חינוך ובריאות. בערים הנוף עירוני – בתים רבי קומות ואף גורדי שחקים, בנייה צפופה, רשת תחבורה מפותחת של כבישים ומסילות ברזל, כבישים עמוסים כלי רכב, אזורי מסחר ומרכזי בידור ותרבות.
יישובי ישראל נמצאים בתהליכי שינוי. ברוב היישובים גדל מספר התושבים ואף שטח היישוב מתרחב. בעשורים האחרונים הולכים ומיטשטשים ההבדלים בין היישובים העירוניים ליישובים הכפריים. ביישובים עירוניים רבים מוקמות שכונות בעלות אופי כפרי, ואילו ביישובים כפריים מרבית התושבים אינם עוסקים עוד בחקלאות.
חלק קטן מתושבי ישראל חיים ביישובים כפריים. ואולם מספר היישובים הכפריים גדול, ובכל יישוב יש מעט תושבים.

היישובים הכפריים בישראל

היישובים הכפריים הם יישובים קטנים. בישראל יישוב כפרי הוא יישוב שמתגוררים בו עד 2,000 תושבים. בקבוצת היישובים האלה נכללים הקיבוצים, המושבים ומקצת מהיישובים הקהילתיים. גם מקצת מן הכפרים הערביים משתייכים לקבוצות אלו, אך רבים התרחבו במרוצת השנים ואוכלוסייתם מונה יותר מ-2,000 תושבים. בעבר הקיפו היישובים הכפריים את רוב האוכלוסייה. ואולם עם המהפכה התעשייתית במאה ה-18 ואילך החל תהליך של עיור, אורבניזציה, מעבר תושבים מן הכפרים לערים, תהליך שנמשך עד היום.
ליישובים הכפריים כמה מאפיינים: בעבר מרבית היישובים הכפריים היו יישובים חקלאיים. כיום רבים מהתושבים עדיין עוסקים בחקלאות. צפיפות האוכלוסייה בהם נמוכה בדרך כלל, הנוף כפרי, הבתים נמוכים, הבנייה אינה צפופה וישנם מבנים ושטחים חקלאיים.

נתונים מספריים

שיעור האוכלוסייה העירונית בישראל הוא 91%, מהגבוהים בעולם.
נכון לשנת 2021, 74% מתושבי המדינה מתגוררים ב-80 ערים, ו-17% נוספים ביישובים עירוניים אחרים במדינה. בראש הרשימה ניצבות תשע ערים שבהן מתגוררים יותר מ־200,000 איש: ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה, ראשון לציון, פתח תקווה, אשדוד, נתניה, בני ברק ובאר שבע.
בישראל ארבע מטרופולינים – ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע. העיר הגדולה ביותר ב-2021 היא ירושלים המונה 971,800 תושבים.
בשנת 1949 היו בישראל 500 יישובים, אחרי קום המדינה, 75% מהאוכלוסייה התגוררה בערים או ביישובים עירוניים. רק עיר אחת מנתה יותר ממאה אלף תושבים – תל אביב (כ-240 אלף תושבים שהיו 28% מאוכלוסיית המדינה).
בסוף שנת 2018 היו בישראל 1,218 יישובים, מתוכם: 1,090 יישובים יהודיים ו-137 לא יהודיים. בחלוקה אחרת: 263 יישובים עירוניים ו-955 יישובים כפריים.