האוכלוסייה בישראל מורכבת מכ-75% יהודים וכ-25% מיעוטים, הכוללים בעיקר ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים. מאז קום המדינה, האוכלוסייה היהודית גדלה פי 14, בעיקר בזכות העלייה וחוק השבות, המאפשר לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל אזרחות. העליות השונות הביאו עימן מגוון תרבותי עשיר, אך גם יצרו פערים ומתחים בין קבוצות שונות.
הממשלה נקטה במדיניות פיזור אוכלוסין כדי להגדיל את הנוכחות היהודית באזורי הפריפריה, כמו הגליל והנגב. אמצעים שונים ננקטו, כגון עידוד התיישבות בעיירות פיתוח, מתן הטבות כלכליות, ופיתוח תשתיות. עם זאת, מדיניות זו לא הצליחה במלואה, ולכן הגישה כיום היא לחזק אזורים הקרובים יחסית למרכזי הערים הגדולות.
בחברה היהודית קיים בידול מרחבי, המתבטא בשכונות נפרדות לחילונים וחרדים, ובהבדלים בין שכונות על בסיס מעמד חברתי-כלכלי. החברה החרדית מתאפיינת באורח חיים ייחודי, הכולל מסגרות חינוך נפרדות, שיעור השתלבות נמוך בשוק העבודה, וריבוי טבעי גבוה.
אוכלוסיית המיעוטים בישראל מורכבת בעיקר ממוסלמים (82%), ומיעוטה נוצרים ודרוזים. ריכוזי האוכלוסייה הערבית הגדולים ביותר נמצאים בצפון הארץ, במחוז חיפה, ובירושלים. קיימים פערים בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בתחומי ההשכלה, התעסוקה והמצב הכלכלי, אם כי ניכרת מגמת שיפור בתחומים אלה.
הבדואים, המונים כ-150,000 נפש, עוברים תהליך של "קיבוע" - מעבר מאורח חיים נוודי ליישובי קבע. תהליך זה מלווה במחלוקות בין הממשלה לבין הבדואים, כאשר הממשלה מעוניינת בריכוז האוכלוסייה ביישובים מוסדרים, בעוד חלק מהבדואים מתנגדים לכך מסיבות תרבותיות וטענות לבעלות על הקרקע.
הצ'רקסים, קהילה קטנה של כ-4,000 נפש, מתגוררים בעיקר בשני כפרים בצפון הארץ. הם מוסלמים סונים שאינם ערבים, ומשתלבים בחברה הישראלית תוך שמירה על ייחודם התרבותי.
הערבים הנוצרים מתאפיינים בשיעורי ילודה נמוכים, רמת השכלה גבוהה יחסית, ונטייה להגירה לערים גדולות ולחו"ל. הדרוזים, המהווים מיעוט דתי-לאומי, מתגוררים בעיקר באזורים הרריים בצפון הארץ. הם ידועים בנאמנותם למדינה ובשירותם בצה"ל. בשנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים בחברה הדרוזית, כולל התרחבות יישובים, שינויים בתעסוקה, ושיפור בתשתיות ובשירותים.
לסיכום, החברה הישראלית מורכבת ממגוון קבוצות אתניות ודתיות, כל אחת עם מאפייניה הייחודיים. האתגר העומד בפני המדינה הוא לשלב את כל הקבוצות הללו תוך שמירה על זהותן הייחודית, ולצמצם פערים חברתיים וכלכליים ביניהן.