מוביל המים הארצי

בקום המדינה החלו הפעולות הראשונות ליישום הרעיון של הקמת מפעל מים ארצי שיוביל את מי הצפון לנגב. את הקמת המוביל הארצי יזם דוד בן-גוריון בשנת 1951, כשלנגד עיניו עמדו שתי מטרות: הקמת חברה מודרנית על בסיס טכנולוגיה מתקדמת והצורך לספק מים לכלל האוכלוסייה היכן שתהיה.
כעבור שנתיים החלה בניית המוביל הארצי. בשל חשש מֵחבלות הוצנעה חנוכתו הרשמית של המוביל. עד שנת 1956 היה המוביל בטיפול תה"ל (תכנון המים לישראל) וב-1956 עבר לידי חברת מקורות.
ב-10 ביוני 1964 נחנך המוביל הארצי לאחר שהושלמה בנייתו. בהקמת המוביל עסקו יותר מ-4,000 עובדים; נחפרו כ-7 מיליון ממ"ק עפר; נחצבו כ-1.7 מיליון ממ"ק בסלע; נוצקו כ-500 אלף מ"ק בטון; הושקעו כ-75 אלף טונות פלדה; הונחו כ-15 אלף צינורות בטון ופלדה. עלות הקמתו של המוביל הארצי הייתה כ-420 מיליון ל"י (4 מיליארד שקלים לערך).

תוואי מוביל המים הארצי

נקודת המוצא ומאגר המים הראשי של המוביל הארצי מצויים בכנרת. מאתר ספיר נשאבים המים אל תחנת צלמון ומנהרת עילבון. המוביל מגיע אל מאגר אשכול שבבקעת בית נטופה, עובר בשלוש מנהרות דרך גבעות שומרון ורמת מנשה ומשם ממשיך עד לראש העין. מראש העין עוברים מי המוביל דרומה בצינורות של מפעל ירקון-נגב. בדרכו, משתלבים במוביל מפעלי מים אזוריים. קו מים שלישי מזרים מים לאזור גוש דן. המוביל הארצי, קווי ירקון-נגב והקו לגוש דן יוצרים את מערכת המים הארצית.
ב-2009 חובר מתקן התפלה בחדרה למוביל הארצי והחל להזרים בתוכו בפעם הראשונה מים מותפלים.
מי המעיינות המלוחים שעל חוף הכנרת מוטים אל תעלה שנבנתה לאורך חוף הכנרת ומועברים אל הירדן בקטע הנהר שמדרום לצמח, היורד אל ים המלח. אורכו של ה"מוביל המלוח" 22 ק"מ, ובשנים האחרונות החלו פעולות לכיסויו.
כיום, עשרות שנים אחרי שנחנך המוביל, המציאות מחייבת לשנותו. מצבה של הכנרת אינו מאפשר שאיבה רבה, ונתיבו של המוביל עתיד להשתנות.
בעוד שנים מספר מתכננים במקורות מהפכה של ממש, אשר שיאה יהיה הקמתו של מוביל ארצי חדש שיזרים מים בצינורות ענק ממתקני ההתפלה בישראל אל היישובים בארץ.