האבסולוטיזם ולואי ה-14

במאה ה-17 הונחו יסודותיה של המדינה המודרנית. התחזקותו של השלטון המרכזי והיחלשותן של ההתאגדויות האופייניות לימי הביניים (אצילים, עירוניים ואנשי הכמורה) הובילו לסוג של שוויון של כלל תושבי הממלכה בפני החוק. הצבא הפך לגוף המשרת את המדינה, ובמקביל נוצרו מוסדות ושירותים נוספים שהוכפפו למדינה. תהליכים אלו הגיעו לביטויים המובהק ביותר בצרפת, תחת מנהיגותו של לואי ה-14.

מדיניותו הריכוזית של לואי ה-14 הביאה את צרפת לפריחה מדינית, כלכלית ותרבותית שגרמה למדינות אירופה לחקות את מדיניותה. הצלחות אלו הושגו על ידי לואי ה-14 באמצעות ריסוק כוחם של האצילים ורתימת אנשי הכנסייה לטובת המדינה. במקביל עלתה אצולה חדשה היא 'אצולת הממון' - אנשים שהשיגו את עושרם במו ידיהם. אלו היו מודל לאזרח החדש הפועל למען הצלחתו הכלכלית מתוך זהות אינטרסים עם מדינתו.