היותה של תוכנית הלימודים שש שנתית, מצריכה הבחנה בין הוראה בשלבים המוקדמים, קרי: בחטיבת הביניים, לבין הוראה בשלבים מתקדמים, קרי: בחטיבה העליונה. עם זאת, על המורה להפעיל שיקול דעת בהתאם להרכב כיתתו ולכישוריהם של תלמידיו.
הדגשים בהוראת הספרות
חזרה לראש הדף
סיפורת
הדמות הספרותית היא שמקשרת בין עולם הקוראים לבין העולם הבדוי. היא עשויה להיות מושא הזדהות רגשית ורעיונית, באמצעותה יכולים הקוראים 'להיכנס' לעולם המסופר, ודרכה הם עשויים לחוות את המורכבות של מצבי נפש ושל יחסי אנוש ואת הדינמיות שלהם. הדמות הספרותית עשויה להיות לפעמים גם כלי מבע לרעיונות או למסרים של היצירה.
בשלבים הראשונים של לימודי הספרות יתארו תלמידים את הדמות הספרותית ויעמדו על מאפייניה. הם יבטאו את יחסם הרגשי או הערכי כלפי מעשיה וכלפי התבטאויותיה ויסבירו מה ניתן ללמוד באמצעותה.
התלמידים יגלו הבנה לכך שהדמות מעוצבת בדרך כלל על רקע חברתיתרבותי מסוים. כתוצאה מכך, יבינו כי דמויות ספרותיות עשויות להיות מורכבות, ויהיו מסוגלים לרדת לעומקם של קונפליקטים בנפשן של הדמויות וביחסיהן עם זולתן. הם יבחינו בין דמות ראשית למשנית וידעו להסביר את תפקידיהן של דמויות משנה בזיקה לדמות הראשית ולסביבה החברתית המיוצגת ביצירה.
בשלבים המתקדמים של לימודי הספרות, התלמידים יסבירו את הזיקות שבין הדמות לסביבתה ולתקופתה. הם יזהו מאפיינים לשוניים-סגנוניים, כגון לשון ציורית, מוטיבים חוזרים ואנלוגיות, תיאורי מרחב, שבאמצעותם מעוצבת הדמות ביצירה ובהשפעתם נבנה גם יחס הקוראים כלפיה. תלמידים יסבירו את תפקידה של הדמות (אם יש לה תפקיד כזה) בייצוג של עמדות ורעיונות ביצירה ובהובלתם.
העלילה היא שפונה אל הסקרנות הטבעית שלנו כקוראי סיפורים ומדרבנת אותנו להמשיך ולקרוא. מידת המרכזיות של העלילה משתנית, כמובן, בסוגי סיפורת שונים. העלילה תהיה המרכיב העיקרי בסיפור מתח, בסיפור בלשי או ברומן הרפתקאות, אך בסיפורים אחרים היא עשויה להיות משנית לדמויות, לרעיון ולאווירה. ביצירות רבות מתרחשת העלילה בעיקר כמהלך פנימי בנפש הדמויות, ואינה מושתתת דווקא על התרחשויות יוצאות דופן בעולם החיצוני.
התחקות אחר העלילה היא החוט המוביל את תהליך הקריאה, ולכן חשוב מאוד להתבונן בעלילה במהלך הקריאה, וגם במבט לאחור, עם תום הקריאה.
בשלבים הראשונים של לימודי הספרות יתחקו התלמידים אחר העלילה וינסחו את ציפיותיהם לגבי אופן התפתחותה. עם תום הקריאה, ישחזרו התלמידים וימסרו בקצרה את ההתרחשויות המרכזיות. במבט לאחור יוכלו גם להסביר את תרומתה של הפתיחה ואת משקלה בהתוויית ציפיות הקוראים, ידעו לזהות נקודות מפנה בעלילה, יסבירו גם את סיגור (סיום) העלילה, ויבטאו את רישומו עליהם כקוראים. בקריאת ספרים שלמים (רומנים או נובלות) יבחינו התלמידים, אם הדבר מתבקש, בין עלילה ראשית לעלילה משנית, ויסבירו את הזיקה ביניהן.
בשלבים המתקדמים יבחינו התלמידים בין מסירה כרונולוגית למסירה א-כרונולוגית של סיפור המעשה ותרומותיהן למשמעות היצירה. הם יזהו קשרים בין עלילות מקבילות ברומן, ויסבירו את משמעותם. תלמידים יבחינו בדרכי עיצוב נושאות משמעות של פתיחת הסיפור, של סיומו ושל נקודות מפנה או נקודות שיא בעלילה, ויסבירו את אופן השפעתן על תהליך הקריאה ואת חלקן בבניית משמעות היצירה.
הסיפור מגיע לקוראיו (או לשומעיו) בתיווכו של המספר. כל סיפור יכול להיות מסופר באופנים שונים על ידי קשת רחבה של טיפוסי מספרים, מנקודות תצפית מגוונות ובקצב שונה.
בשלבים הראשונים של לימודי הספרות יש מקום להעלות אגב הקריאה שאלות כגון: מי מספר את הסיפור – הדמות הראשית? דמות משנית שהייתה עדה למתרחש? ואולי המספר נשמע כבן דמותו של הסופר עצמו, מעין שליח שלו בסיפור? מהי נקודת התצפית שממנה מוסר המספר את סיפורו, האם הוא נצמד לדמות יחידה או לדמויות אחדות? יש לשים לב, כי בסיפור קצר ייצמד המספר בדרך כלל לנקודת תצפית אחת, זו של הדמות הראשית. ברומן או בסיפור ארוך ייתכנו מעברים בין נקודות תצפית של דמויות אחדות המקיימות ביניהן מעין דיאלוג. יש לציין כי העיסוק בהבחנות אלה חשוב רק אם הוא תורם להבנת משמעות היצירה.
התלמידים יבחינו בין מספר בגוף ראשון לבין מספר בגוף שלישי, בין מספר שהוא דמות בסיפור לבין מספר שהוא מעין "קול". כמו כן, הם יבחינו בין נקודת תצפית של ילד לבין זו של מבוגר ויסבירו את המשתמע מכך.
בשלבים המתקדמים יזהו התלמידים מאיזו נקודת תצפית מובא סיפור המעשה, יבחינו במעברים מנקודת תצפית אחת לאחרת (אם יש כאלה) ויסבירו את השפעתה של נקודת התצפית על בניית משמעות היצירה. תלמידים יתארו את יחסו של המספר כלפי הדמות, ויסבירו, כיצד הסיפר (הדרך שבה מסופר הסיפור) מעצב את יחס הקוראים לדמויות השונות. הם יגלו הבנה לכך שהמספר אינו בהכרח בן דמותו של המחבר (הממשי) של היצירה. כאשר הדבר משמעותי ומתבקש, יבחינו התלמידים בין מספר מהימן למספר בלתי מהימן. כמו כן, ביצירות שבהן הבחנה זו אכן נדרשת, יוכלו התלמידים להכיר בכך שהערכים שאותם מבטא המספר (גם אם הוא מספר בגוף ראשון), אינם מייצגים בהכרח את הערכים העולים מכלל היצירה.
היבט זה נקשר לשאלה הבסיסית: במה עוסקת היצירה, מהו הנושא המרכזי או מהם הנושאים המרכזיים (תימה / תימות) שבהם היא עוסקת. שאלות אלו מצריכות יכולת הכללה והמשגה, והתשובות להן ניתנת לפרשנויות שונות וכן לניסוחים אחדים. שלב נוסף אחרי זיהוי הנושא המרכזי יהיה ניסוח העמדות העולות מכלל היצירה. כאן נדרשת יכולת הכללה תוך התייחסות לכלל מרכיבי היצירה.
בשלבים הראשונים של לימודי הספרות יוכלו התלמידים לנסח ברמת הכללה מהו נושא הסיפור או הספר (כגון: יחסים בתוך המשפחה, יחס כלפי האחר והשונה, התגברות על משבר), ולתאר את הזווית הייחודית של עיצוב נושא זה ביצירה המסוימת.
בשלבים המתקדמים יבחינו התלמידים בדרכים שונות – גלויות או סמויות – שבאמצעותן מיוצגות ומגולמות עמדות רגשיות או מוסריות ביצירות ספרות: באמצעות אמירה ישירה מפי דמויות או מפי המספר, באמצעות מהלך העלילה וסיומה, באמצעות אירוניה, באמצעות מטאפורות ומוטיבים חוזרים. הם יגלו הבנה לכך שייתכנו פרשנויות שונות בפענוח העמדות הרגשיות או הערכיות המשתקפות ביצירה הספרותית בהיותה, במיטבה, מבע מורכב ורב-משמעי.
כהמשך ללמידה המעמיקה התלמידים יבטאו את תגובתם ואת יחסם כלפי המציאות המתוארת ביצירה, הרעיונות והעמדות העולים ממנה. כמו כן, הם ידונו ויעסקו בעולמן הפנימי של הדמויות, בדילמות ובאתגרים העומדים בפניהן, בלבטיהן ובהתרחשויות חייהן, ויביעו את דעתם על הזיקה בין תמונת מציאות זו, או עמדות אלה למציאות חייהם.
הלשון והסגנון הם מהמאפיינים הראשונים שמהם מתרשם הקורא עם תחילת הקריאה של יצירה ספרותית. התלמידים יידרשו להתמודד עם שאלות לשוניות וסגנוניות כגון: האם סגנון היצירה נשמע כסגנון של תקופה אחרת או שהוא מצלצל עכשווי? האם לשון היצירה נשמעת יומיומית ופרוזאית או אולי גבוהה ופיוטית? האם המחבר שם לשון שונה בפי דמויות שונות ביצירה כדי לאפיין אותן על פי גילן, מעמדן החברתי, השתייכותן המגדרית? והאם אפשר לאפיין את היוצר על פי סגנונו המיוחד? איך, למשל, אנו מזהים בקלות יחסית דף מסיפור של עגנון? של ס' יזהר? של עמליה כהנא-כרמון? של אורלי קסטל-בלום?
בשלבים הראשונים של לימודי הספרות יבחינו התלמידים במאפיינים לשוניים-סגנוניים בולטים ביצירה: האם מדובר בסגנון עכשווי? בסגנון אכראי (מיושן) ? האם אוצר המילים ביצירה מוכר להם משפת היומיום או שיש בו מילים וביטויים נדירים יותר, שאינם נהוגים בלשון הדבורה או אף בלשון הכתובה שאינה ספרותית? איך משפיעה הבחירה הלשונית סגנונית על תהליך הקריאה של היצירה ועל אופן ההתרשמות ממנה?
בשלבים המתקדמים יוכלו התלמידים לזהות תופעות הקשורות ברמת הלשון של היצירה, כגון שימוש בלשון גבוהה, או לחלופין בלשון יומיומית. כמו כן הם יזהו מעברים בין רמת הלשון של דמות אחת לעומת האחרת כאמצעי לאפיון חברתי-תרבותי. הם יבחינו בין לשון פיוטית עשירה לבין לשון פרוזאית או "רזה", ויקשרו הבחנות מעין אלה גם לתקופות היסטוריות. הם יזהו תופעות של לשון פיגורטיבית ויעמדו על תרומתן ליצירה. הם יזהו אירוניה לשונית, יסבירו את תפקידיה בהקשר שבו היא מצויה, ויבחינו במאפיינים ייחודיים של יוצרים בעלי סגנון אישי מובהק.
חזרה לראש הדף
ספרי קריאה
ספרי קריאה (מונחית ועצמית) משתייכים ברובם לתחום הסיפורת, והיעדים הפדגוגיים הקשורים בעיסוק בהם דומים ממילא לאלה המפורטים לעיל בנוגע לסיפורים קצרים. עם זאת, יש לזכור כי מפאת היקפם הארוך יחסית של ספרי הקריאה, שילובם של אלה בתכנית הלמידה מכתיב יעדים נוספים:
העיסוק בספרי הקריאה נועד בראש ובראשונה לטפח אהבת קריאה, וליצור מוטיבציה לקריאה נוספת. בשלבים המוקדמים של לימודי הספרות יגלו התלמידים נכונות ויכולת לקרוא ספרים שאורכם עולה על עשרות עמודים ואף מגיע למאות עמודים. הם יעמדו בלוח זמנים המכתיב מראש את מועדי סיום קריאתם של ספרים במהלך כל שנת לימודים, לצורך דיון בהם בכיתה.
הם ידעו לספר בקצרה ובבהירות את עלילת הספר שקראו, לתאר את דמויותיו המרכזיות ולבטא בעל-פה או בכתב את התרשמותם המנומקת ממנו.
תלמידים ישתתפו בשיחה ויבטאו את דעתם על הספר או על קטעים מתוכו (למשל על הסיום), על הדמויות השונות ועל העלילה.
בשלבים המתקדמים יקראו התלמידים באופן עצמאי רומנים, ויגיבו על הקריאה בכתב או בעל-פה (כמפורט בסעיף 'הסיפורת', לעיל).
חזרה לראש הדף
שירה
לימוד השירה במיטבו יוצר חוויה רגשית ומאפשר לקורא להגיע לתובנות ולמודעות עמוקה בקשר לעצמו ולסביבתו. עם זאת, שיר הוא מבע מורכב המקיים בתוכו אחדות של תוכן וצורה, וכהגדרתו של המשורר האנגלי סמואל קולרידג': "מיטב המילים במיטב סדרן". תפקודה של המילה בשיר, בשילוב שאר המילים הבונות אותו, נסמך לעתים קרובות על המטען הקונוטטיבי של המילה ולא רק על משמעותה המילונית. לכך עשויים להצטרף גם המצלול והריתמוס, ובמקרים רבים אף החלוקה לטורים ולבתים. כל אלה מבטאים ויוצרים את הלך הנפש המובע בשיר, ומשתתפים בבניית משמעותו. הוראת השירה תכשיר את התלמידים להבחין בפרטים המרכיבים את השיר ובצירופיהם, ובד בבד תכוון את תשומת הלב ליצירה השלמה.
בשלבים הראשונים של לימודי הספרות התלמידים יקראו שירים בקול רם, בדייקנות ובהבנה, לאחר הכנה מראש. הם יסבירו בלשונם את החוויה או את הרעיון המובעים בשיר, את התמונה המתוארת בו, ויציינו מה מיוחד באופן הבעתם ובדרך עיצובם. בשלבים שונים של הדיון בשיר הם יבטאו – בעל-פה או בכתב – את התרשמותם המנומקת מהשיר. הם יבחינו בין משמעות מילונית של מילים לבין המשמעויות הנלוות בהקשר שירי נתון (דנוטציה וקונוטציה), ויסבירו את התרומה של מבחר המילים לעיצוב החוויה או הרעיון המובעים בשיר. כמו כן הם יזהו תופעות של לשון ציורית בשיר: תמונות, דימויים ומטאפורות, ויסבירו את תרומתן למשמעות השיר ולרישומו עליהם.
בנוסף, התלמידים יבחינו במבנים תחביריים יוצאי דופן (למשל, סדר מילים החורג מהמקובל), הבונים את משמעות השיר או משפיעים על דרך קליטתו. הם יזהו בשיר יסודות מצלול בולטים ויתארו את חלקם של אלה בבניית משמעות השיר, את השפעתם על הלך הרוח בשיר ואת רישומם הריגושי על הקוראים. הם יתארו את מבנה השיר בכללותו ויסבירו, כאשר הדבר מתבקש, כיצד מבנה זה, לרבות רישומו הגרפי על הדף, עשוי לתרום ליצירת משמעות השיר והאווירה שלו.
בשלבים מתקדמים יאתרו התלמידים בטקסט קשיים פרשניים העשויים לנבוע מעמימות המבע השירי וממורכבותו, ויציעו קריאות שונות של השיר. הם יגלו נכונות לנסות ולפרש בעצמם שיר התואם את רמתם, ולהגיב עליו באופן התרשמותי ופרשני. התלמידים ישוו בין שירים שונים על פי תבחינים רלוונטיים, כגון השוואה בין שני שירים של אותו משורר, בין שני שירים העוסקים באותו נושא, או בין שני שירים שבמרכזם אימאז' דומה (ציפור, עץ, חלון וכד'). הם יזהו אזכורים ורמזי לשון בולטים המשוקעים בשיר, ויסבירו את חלקם בבניית משמעותו. הם יבחינו בשימוש שהמשורר עושה באמצעים רטוריים המעצימים את המבע השירי והעשויים להגביר את רישומו על הקוראים, כגון שאלות, פניות אל נמענים (בשיר או מחוצה לו), מילות קריאה, חזרות מסוגים שונים, אירוניה וכן הלאה. התלמידים יזהו ויתארו הבדלים סגנוניים בולטים בין שירים שנכתבו בתקופות שונות.
בכל שנה יושם דגש על יוצר אחד במסגרת "יחודו של יוצר. לחטיבה זו נבחרו המשוררים המרכזיים של הספרות העברית אשר יצירתם היא בבחינת נכסי צאן ברזל של הספרות העברית.
במהלך כל שנה משנות לימודי הספרות בחט"ב ובחטיבה העליונה , התלמידים יכירו משורר אחד לעומק דרך קריאה בשניים עד שלושה משיריו. תוך כדי העיסוק בקבוצת שירים של משורר אחד הם ילמדו גם על הביוגרפיה של היוצר ועל הקשר בין הביוגרפיה לכתיבה השירית. הם יבחנו תמות מרכזיות בכתיבתו ומאפיינים פואטיים מיוחדים לו.
חזרה לראש הדף
דרמה
הטקסט הדרמתי – המחזה – מיועד להיות הצגה על במה לעיני צופים. כאשר קוראים מחזה יש אפוא לזכור כי הוא חלק מהיצירה התיאטרונית המשלבת היבטים נוספים: קול, תנועה, מרחב בימתי, תפאורה, תאורה ובעיקר שחקנים המבצעים את תפקידים. עלילת המחזה נמסרת באמצעות מונולוגים ודיאלוגים, הנאמרים מפי הדמויות ללא בתיווך מספר. במרכז המחזה מצוי קונפליקט המטעין את העלילה במתח.
בשלבים הראשונים של לימודי הספרות התלמידים יסבירו את הקונפליקט המרכזי במחזה ואת הנושאים המרכזיים בו. הם גם יבחינו במרכיביו המבניים, יקראו בדייקנות קטעים מתוך מחזות, ואם יהיו מסוגלים – יפעילו כישורי משחק. התלמידים יתארו ויאפיינו את הדמויות, ויפרשו את מניעיהן ואת התפתחותן. הם יתארו את היחסים ביניהן ויגבשו את עמדתם כלפיהן. הם ישחזרו את מהלך העלילה, יזהו נקודות מפנה, יפרשו את סיומה, ויביעו את דעתם המנומקת עליה. התלמידים יעמדו גם על העולם הערכי, הדילמות האנושיות המובעות ביצירה ויביעו את דעתם עליהם.
בשלבים המתקדמים יצביעו התלמידים על דרכי עיצוב מרכזיות של דמויות. הם יכירו טרגדיה קלאסית או שייקספירית, ויזהו ויתארו את היסודות הטרגיים במחזה. הם יכירו מחזה מודרני מהמאה ה-19 או ה-20, ויבחינו בהבדלים שבין טרגדיה קלאסית לבין טרגדיה מודרנית.
